בשעות הלילה ברמת הגולן מתרחשת פעילות שקטה משני צדי הגבול: שתי קבוצות אנשים, זרים אחד לשני, צועדים לעבר מקום מוסכם - מצד אחד נשים וילדים, ומהשני גברים צעירים חמושים. לוחמי צה"ל מגיעים לגדר - והשער נפתח, כשדרכו עוברות המשפחות בדרכן לקבלת טיפול רפואי.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
"אנחנו עדיין מדברים על גבול, בעצם כל אזורי הלחימה הם מאוד סמוכים לגדר", מספר רס"ן ד"ר סרגיי קוטיקוב, רופא מנהלת "שכנות טובה". "אנחנו שומעים מדי ערב את היריות בצד השני, הלחימה היא די פעילה. זה מן הסתם משתנה מיום ליום, אבל זה קורה בתדירות די גבוהה". לדברי סגן גיל גלעדי, סגן מפקד פלחה"ן נח"ל, "זו סיטואציה שהיא לא הכי נורמלית. בעצם אתה מקבל פה עכשיו אימהות וילדים, שמבחינתם אני מאמין שזה קונפליקט מאוד מוזר, וגם מבחינתנו: פתאום לעבוד פה עם אויב, שבאותו רגע הוא כבר מכיר בך כאיזה גיבור".
הם עוברים בצמדים: כל אם עם ילד, לעתים יותר מאחד, שנבדקים אחרי כמה מטרים. בעוד זמן קצר הם יגיעו ליעדם - בית החולים "זיו" בצפת, שם כל ילד יעבור בדיקות וטיפולים רפואיים. "אנחנו נשענים על אללה ועליכם, אנחנו מגיעים אליכם, האחים שלנו", אומרת אחת האזרחיות הסוריות שבנה מטופל בישראל.
"בעבר ישראל הייתה נחשבת כאויבת, אבל עכשיו כשהושיטה את ידה, רוב האנשים הולכים אתכם, הם אוהבים את ישראל", ממשיכה אם נוספת. "הם רואים את הפנים האמתיות, הם פשוט נכנסים לאמת ולמציאות. האנשים בגולן תומכים בישראל משום שישראל מטפלת בנו, מסייעת לנו ועומדת לצדנו".
"ברגע שהם אוכלים ארוחת בוקר, קצת מתחילים להבין שלא בדיוק הולכים להתעלל בהם פה, אלא להפך, לעזור ולהעניק להם עזרה", אמר ד"ר קוטיקוב. "בעצם הם בעצמם נפתחים ומתחילים לדבר ופתאום מתחילים לספר מה עובר עליהם". הם הגיעו לכאן במסגרת גוף המכונה "מנהלת שכנות טובה", שקם לפני כמעט שנה וחצי בשיתוף פעולה עם ארגונים אזרחיים שונים. ישראל מעבירה מזון, סולר, גנרטורים, ציוד רפואי, צינורות מים וציוד לימודי לסוריה, כשגולת הכותרת של הפרויקט היא הטיפולים הרפואיים.
"להציל ילדים ולתת להם טיפול רפואי, לאבחן להם את הבעיות שלהם, להגיש להם תרופות, לנתח אותם - זה אך חלק מהמשימה הכללית שנקראת לעזור לאויב שלך בעת הצרה שלו", הסביר ד"ר סלמאן זרקא, מנהל המרכז הרפואי "זיו".
קרוב ל-1,000 ילדים חולים במחלות כרוניות טופלו בישראל, במקביל ל-3,000 פצועים סורים. ההגיון ברור: צו מוסרי, לצד צורך ביטחוני - מי שמשפחתו או חבריו טופלו בישראל, כנראה ישנה את יחסו לאויב.