מבצע "כדור הרעם" ("מבצע יונתן") נכנס לספרי ההיסטוריה לפני 40 שנה, לאחר השחרור המוצלח של מרבית בני הערובה שנחטפו לאוגנדה. רבות דובר על פעילות סיירת מטכ"ל, בפיקוד יוני נתניהו ז"ל, במבצע - אך אנשי חיל האוויר היו אלו שאפשרו את ההגעה המפתיעה ליעד המרוחק. היום (ראשון) נחשפות ההקלטות מהתחקיר שערך חיל האוויר לאחר המבצע, בו סיפרו בכירי החיל על ההכנות ועל הביצוע - ולא היססו להזכיר את הרגעים בהם גם הרמטכ"ל מוטה גור חשש מהפעולה. כמו כן חשף ארכיון צה"ל במשרד הביטחון תיעוד משחזור המבצע ב-2001: אנשי חיל האוויר התקבצו לרגל 25 שנים לפעולה, חזרו על פרטי המבצע והצטלמו ליד מטוס ה"קרנף" והמרצדס השחורה המיתולוגית.
לעדכונים נוספים ולשליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לחדשות 2 בפייסבוק
את התחקיר קיים וניהל מפקד חיל האוויר בני פלד יממה לאחר המבצע, ובמהלך הדיון עלו גילויים חדשים על ההכנות לפעולה. האלוף פלד אמר בדיון כי מדובר ב"אחד המבצעים המזהירים בתולדות חיל האוויר - התכנון בוצע בשלמותו ובדייקנות, ובמקום שהיו צריכים מזל היה מזל".
ראש ענף משולבים בחיל האוויר, סא"ל עידו עמבר, סיפר על תחילת מעורבותו בתכנון המבצע הנועז: "מפקד חיל האוויר אמר לי להכין נתונים לגבי יכולת של קרנפים (מטוסי הרקולס) לאזור אנטבה. אנחנו מיד התיישבנו על הספרים, הכנו נתונים - אמרתי לו שיש סדר גודל של 10 קרנפים שלדעתי אפשר להטיס אותם".
בשלב זה המשיך החיל לאסוף מידע על אוגנדה המרוחקת - מפות וניתוח פסיכולוגי של מנהיג המדינה אידי אמין. המידע הוביל לבסוף לגיבוש התכנית הנועזת, בה הלוחמים התחזו לשיירתו של אמין באמצעות המרצדס השחורה המפורסמת.
"בגלל טעות טפשית נכנסו יום וחצי יותר מאוחר"
עמבר ציין את שיתוף הפעולה בין חיל האוויר לבין סיירת מטכ"ל בתכנון, מהלך שהוביל אהוד ברוג (לימים אהוד ברק): "הוא תפס ישר בהתחלה את הפרינציפ והוא קבע שהצלחת המבצע תלויה בהפתעה – צריך לבוא לבית הנתיבות בצורה כזו שהמחבלים לא יידעו, וזה לדעתי היה העיקרון החשוב ביותר במבצע". לדבריו, רק "8-9 אנשים, היו מעורבים בתכנון בשל הצורך בחשאיות.
עם זאת, בתחקיר נחשפו גם כשלים בתכנון - שבמזל רב לא מנעו את שחרור בני הערובה: "מבחינת נוהל הקרב של המטה הכללי נעשתה טעות. אגף המבצעים היה בתרגיל ובגלל טעות טפשית לא הכניסו אותנו לנוהל הקרב ונכנסו יום וחצי יותר מאוחר – דבר שעיכב הרבה מאוד את ההכנות".
עמבר ציין כי חלק מהתכניות שהוצעו בימים שקדמו למבצע היו "בסדר גודל משוגע, והיה צריך לסנן אותן – תכניות משולבות עם חיל הים וכל מיני רעיונות משוגעים". לדבריו התכנית שיצאה לבסוף לפועל - הנחחת מטוסי הרקולס בשדה - לא נשקלה בתחילה, למרות שחיל האוויר הצהיר כי מדובר בצעד שניתן לביצוע.
ההתלבטות: נחיתה על החוף? כניסה דרך הים?
בכיר אחר בחיל סיפר על התכניות היצירתיות: "כוח יוטס לקניה, יתקוף סירות וינחת על החוף - יהרוג את המחבלים ואז אוגנדה תשחרר את כולם". הצעה אחרת כללה הצנחה של טייסת 13 על יד היעד - אך החשש מנוכחותם של קרוקודילים הוביל בין השאר לגניזת המהלך. לבסוף הוחלט על הגברת שיתוף הפעולה בין הצנחנים וסייירת מטכ"ל לבח"א (בסיס חיל האוויר) 27 בו נערכו האימונים.
הקלטות התחקיר חושפות את החששות של חיל האוויר - וגם את רוח התקופה והיעדר הפוליטיקלי-קורקט: "בהתחלה חשבנו לכבוש את השדה לכמה שעות, להשתלט עליו, להבריח את הכושים משמה וליצור פה בסיס לכמה שעות". עמבר הוסיף כי "חששנו מזה שאם נתקע שמה גם עם החטופים הרי זה יהיה ביזיון בינלאומי, אז אמרנו שאת החטופים דבר ראשון נעלה על המטוסים ונרחיק אותם".
"התכניות הוגשו ונדחו"
בהמשך התחקיר הבהיר פלד כי אין להסיק ממבצע מוצלח זה על פעולות אחרות: לדבריו, "אין נוסחה אחת למבצע". פלד הסביר כי על פי ההנחיות שקיבל מהדרג המדיני, "מטרת המבצע הייתה לחלץ את מירב השבויים ולהביא אותם הביתה, לחלץ את השבויים אל ארץ שאיננה עוינת".
מפקד חיל האוויר הדגיש כי החלופות האחרות שהוצגו למבצע לא התקבלו מכיוון שלדעת הבכירים הם לא הצליחו להבטיח את מטרת המבצע. "לשלוח חמישה חבר'ה, להרוג את חמשת או עשרת המחבלים, לקשור את עצמם בשבי - לא היה בזה סבירות שאנחנו נקבל את השבויים בחזרה", הוסיף. הוא ציין כי מגבלות המבצע - בהן קשיי מזג האוויר והצורך בנחיתה ללא אורות - הובילו לפסילת אופציות.
"ההצעות הוגשו ונדחו מספר פעמים עד ראש הממשלה, עד שברגע מסוים שר הביטחון חש שהוא עומד לאבד...שמדינת ישראל הולכת לאבד את פרצופה", אמר פלד בהתייחסותו לשמעון פרס. מפקד חיל האוויר הוסיף כי גם הרמטכ"ל גור סירב להביע את דעתו בפני השר בפורום פתוח, אך בחדרי חדרים "דעתו הייתה שלילית לחלוטין". בעקבות הקשיים החליט פלד לצאת מסע שכנועים זריז וביקש מפרס לקבל תדרוך מאנשי החיל "שיגידו לך מה זה אוגנדה, שמה שאני אומר כנראה ניתן לעשות".
כאשר התשובה התעכבה, אמר פלד: "אם הם לא מביאים תשובה חיובית אין מבצע היום, אמרתי לו 'עכשיו הכל בידי אלוהים'". את הסוף הטוב כולם יודעים: המבצע הוגדר כהצלחה עולמית ומרבית בני הערובה שוחררו. במבצע נהרגו סא"ל יוני נתניהו, מפקד סיירת סיירת מטכ"ל, ושלושה מבני הערובה: פסקו כהן, אידה בורוביץ' וז'אן זאק מימוני. החטופה דורה בלוך, שאושפזה בבית חולים מקומי, נרצחה בהוראת בכירי הממשל באוגנדה.