עוד לא מאוחר מדי: ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת ערכה הבוקר דיון מיוחד שעסק בצעדים מעשיים לשיפור רווחתם ותנאי מחייתם של ניצולי השואה בישראל. את הדיון העברנו בשידור ישיר בחדשות 2 באינטרנט.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
הדיון כונס בעקבות הפרסומים לפיהם 67% מניצולי השואה העידו כי הם לא מרוצים מהאופן שבו הממשלה מטפלת בהם ו-22% טוענים כי חלה הרעה בטיפול הממשלתי בניצולי השואה. 49% מהנשאלים העידו על בעיות בריאות שמקשות עליהם ביום יום ו- 25% דיווחו על קשיים כלכליים.
בישיבה השתתפו בין היתר שר הרווחה מאיר כהן, יו"ר הקרן לרווחת ניצולי השואה אבי דיכטר, משרדי ממשלה ועמותות רבות. דיכטר פתח את הדיון והצהיר: "אני מוכן לעשות הכל כדי שהמילה אני, בע', לא תהיה. על סוגיית ניצולי הושאה לא נוכל לפצות את עצמנו אחר כך. לפעמים יש אשלייה שיש פחות ניצולים אז צריך פחות תקציב, אבל לא כן היא. הם מתבגרים ומזדקנים, ויש להם בעיות בעקבות זאת".
סגן שר האוצר מיקי לוי הגיע גם הוא לדיון, בין היתר כדי לייצג את השר ויו"ר סיעתו, יאיר לפיד. "אתמול שוחחתי עם השר על הנושא, ואני חושב שלא ניתן למצוא בן ברית נוח יותר ומבין יותר לנושא משר האוצר יאיר לפיד", הצהיר לוי. "יש לכם אוזן קשבת. יש אוזן קשבת במשרד האוצר", הוסיף לוי, "השר כבר אמר - כשיהיה צורך אמיתי יימצא כתובת לתקציב הזה, למרות החור התקציבי שכולנו מכירים. יש לקבוע סדר עדיפויות, ואני מניח ששר האוצר יקבע סדר עדיפויות מתאים, בהתאם לצרכים".
ח"כ אלעזר שטרן מהתנועה השיב לו - "צריך להחליט על וועדת חריגים לכל המקרים האלה, האנשים שבפנים שלהם רואים שהם ניצולי שואה. הם צריכים לשמור על כסף, צריך לשים קרן חריגים, שמחר בא ניצול שואה, תוכל לומר - את זה אני יודע לפתור. אחר כך נלך לחוקים ולוועדות. ואתם חושבים שהיא יכולה לחכות לנו? צריכה להיות וועדת חריגים עם תקציב וסמכות לממש אותו".
הקול הברור והחד ביותר שנשמע בדיון היה זה של ניצולת השואה דורה רות. "קשה לי לשמוע את הדברים", היא אמרה נרגשת, אחרי שהגיעה לדיון מביתה בטבעון. "נולדתי בוורשה בבית ציוני. אבא שלי נהרג בפונאר ואני הייתי 6 שנים בגטאות ומחנה ריכוז. גרמנים ירו בי שני כדורים בגב, קיבלתי שחפת, הייתי יתומה, והייתי בבית חולים באיטליה. הייתי בת 7 בגטו. באתי כי חשבתי שבפלשתינה יש רק יהודים. אבל מה שאתם עושים לניצולים זה עוול".
"מה עשיתם עם הכסף?", היא שאלה, מזדעקת, "ניצול שואה שאין לו כסף לחימום, לאכול, זו הבושה שלכם. זה לא מעניין אותנו הדיבורים שלכם. קשה מאוד לחיות עם זה ששש שנים הייתי רעבה. שש שנים חלמתי על חתיכת לחם. את הוועדות האלה לא צריכים. תנו לנו למות בכבוד, בלי ישיבות", סיכמה רות.