שמונה ורבע בבוקר, נתיבי איילון המפוקקים של תל אביב. אנחנו בדרך לסיור ה-VIP בשטחים, אותו עורכים ראשי המתנחלים למובילי דעת קהל, במטרה להשפיע עליה לטובתם. 15 דקות בלבד, והגענו למועצה האזורית שומרון. יועץ ראש המועצה יוסי דגן פוגש אותנו, ומבהיר מיד מה כאן חושבים על התקשורת.
"איפה נראה את זה היום? באיזה ערוץ? אל-ג'זירה", הוא שואל. אולי יותר מכל ציבור אחר בארץ, המתנחלים רוצים שיאהבו אותם, להיות בקונצנזוס. אולי משום כך מי שמצוטט על הקירות בזכות ההתיישבות בארץ הם דווקא אנשי מפא"י ההיסטורית. מאידך, הם אמרו את הדברים עוד לפני המלחמה הקצרה ההיא, ששינתה הכול.
330 אלף אזרחים יהודים חיים במה שמכונה יהודה ושומרון. "כתוב: וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ", אומר דגן. "זה אמור גם לגבי פרעה של אז וגם לגבי פרעה של היום, אובמה". ויש שם עוד משהו, תמרור אזהרה שאוסר על המתנחלים להיות שאננים ולו לרגע. שער ברזל משאנור הוא כאן אנדרטה להתנחלות שפינה שרון בצפון השומרון.
מצגת קצרה שהוכנה עבורנו, ויוצאים. יום ארוך לפנינו. בכל זאת, שטח המועצה ענק. האויב המרכזי של ההתיישבות היא הבורות, ולכן ביוזמת ראש המועצה, גרשון מסיקה, הובאו לכאן לסיורי VIP כבר יותר ממאתיים איש, מי שמוגדרים "מובילי דעת קהל". אברי גלעד, מיכה פרידמן, עירית לינור, גייל הראבן, ידיעות אחרונות, ועוד ועוד. את עורכי ה"ניו יורק טיימס" זה לא שיכנע. אחרי הסיור הם תקפו במאמר מערכת את נתניהו. לאברי גלעד, מאידך, קרה משהו. "עברתי שינוי תודעתי", אמר גלעד אחרי הסיור שערכו לו.
מנחם בן: "מטורף מי שיבטל את השליטה הביטחונית כאן"
אבל יש איש אחד שהסיור הזה שינה בו משהו דרמטי יותר. אחריו הוא עבר לגור כאן: מנחם בן. "כל אדם שמתכוון, או חושב לרגע לבטל את השליטה הישראלית הביטחונית כאן, הוא פשוט מטורף. פשוט מטורף. זה טירוף טוטאלי", אומר בן. אלא שהבעיה היחידה היא שכל העולם, אבל כל העולם, לא חושב כמוהו. "תשמע, קודם כול, העולם... הנחת היסוד שלי, בכלל, בהרבה דברים, זה שהעולם די מטומטם. באופן כללי", הוא מסביר.
שאלנו כמה עולה התענוג הזה של לגור במקום בו מנחם גר. 2800 שקל על ארמון. "אלמלא גזרתי על עצמי לא לעשן חשיש בתקופת ההתנחלויות שלי, כי בכל זאת, אתה יודע, יש דברים יותר חשובים שאני רוצה לעבוד עליהם", מסביר בן בחיוך. "אמרתי, חשיש אני לא מתכוון לעשן כאן. הפתרון שלי הוא שתי ריבונויות בארץ, אזרחיות, זאת אומרת, ריבונות פלשתינאית וריבונות ישראלית. ריבונות פלשתינאית שתחול על כל היישובים הפלשתינאיים, כולל אום אל-פחם, טייבה". וכשצריך לעשות כביש באמצע? אנחנו שואלים. "כשצריך לעשות כביש, זה הדברים הכי פשוטים להחלטה". כנראה שצריך לעשן הרבה מאוד כדי לחשוב שפיתרון כזה באמת יוכל לקרות.
עוזבים את האירוח הנעים של מנחם, כשברקע כל הזמן פטיש אוויר שמפשיר את ההקפאה. בונים. את המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק. זה סיור שהפוליטיקה בו קולינרית מאוד. בהמשך עברנו במאפייה בברקן לקרואסון של בוקר, ומשם לרחלים. כמו הרבה מקומות בשומרון, גם הוא הוקם בעקבות פיגוע. משם הפך להיאחזות נחל, ואחר כך להתנחלות קטנה, זו מהדור החדש - עם יקב בוטיק.
ואחר כך - מגיעים לרכס איתמר. על הכול אפשר להתווכח, לא על הנוף. פשוט יפה כאן. מגיעים לגבעות עולם. זה לא רק שם של חברה לחיפושי נפט, למי ששכח. תמונה פסטורלית שיכולה להזכיר קיבוץ של השומר הצעיר. הכול מתוצרת המקום, גם הלחמניות מחיטה מכאן, מהשומרון. בארוחה הצטרף אלינו אברי רן, אולם מי שנחשב למנהיג הלא רשמי של נוער הגבעות לא מסכים לדבר היום למצלמות התקשורת. המקום שייסד רן הוא ספק הביצים האורגניות הגדול במדינה. וגם אתר תיירות.
"עם ישראל פתאום עסוק בחזון המדינה הפלסטינית"
התחנה הבאה בסיור - אלון מורה, אחד מסמלי השומרון. שם מחכה לנו אחד מסמלי המתנחלים - בני קצובר. למה לא הצלחתם במשך 30-40 שנה "להתנחל בלבבות", אנחנו שואלים. "תראה, אנחנו נאבקים מול חבורות שלקחו לעצמן למשימה ראשונה במעלה לגמד את המשמעות של המושג מולדת, המושג ציונות, מושג היהדות", אומר קצובר. אנחנו שואלים על העיר הפלסטינית שנתנו לבנות ליד עטרת, רוואבי. "זה גרוע מאד", קצובר אומר. "מפני שעם ישראל פתאום עסוק בחזון המדינה הפלסטינית, במקום חזון המדינה היהודית. לאן הגיעה הציונות, אם זה מה שיש לה מול העיניים? זה לא הדאגה של עם ישראל. האנשים האלו היו, אם לא שכחת, אם לא זכרת, חלק משני נסיונות לחסל את היישוב היהודי בכל ארץ ישראל. אז אנחנו לא חייבים להם דבר, ודאי לא לפתח אותם".
"אובמה הוא אנטישמי שעוזר לנו, מפני שהוא מעלה את הרף של הפלסטינים. חתן פרס נובל לשלום. הוא מעלה את רף הדרישות של הפלסטינים, ומרחיק את הסיכוי להגיע איתם לאיזושהי הבנה. הסיפור של... אפשרות עקירה של יהודים – גמור", מדגיש קצובר.
הערב כבר יורד, חושך כבר, ושוב אוכל. הפעם, על-האש בחוות גלעד, על שמו של גלעד זר שנרצח, בנו של משה זר, סוחר הקרקעות הגדול.המאחז הזה נבנה על שטח של אבא שלו, שהוא קנה מערבים בשנות ה-80. שוב לא אומרים פלסטינים פה - רק ערבים. איתי זר, האח של גלעד, הבן של משה, מי שהקים ומוביל את המאחז שפונה בכוח כבר פעמיים.
"אף אחד לא אומר שכהנא לא צדק"
השאלה איך מתמודד צרכן החדשות הרגיל, כשהוא רואה בטלוויזיה במסיק הזיתים שכורתים עצים, שרואה את נוער הגבעות מתעמת עם צהל, או שהוא רואה את החבר'ה של תג מחיר כותבים 'כהנא צדק' על איזה כפר פלסטיני? "תראה, כהנא צדק...", אומר איתי זר. "אף אחד לא אומר שהוא לא צדק. שום מסגד לא נשרף, זה היה איזה שטיח או משהו כזה. לא תפסו אף בן אדם על זה... כרתו זה שקר.
נסכם - כעיתונאי, כמגיש חדשות, אתה צועד על חבל דק במיוחד בבואך לסקר את הנושא הזה באובייקטיביות, אולי הטעון והשנוי ביותר במחלוקת בחברה הישראלית היום. ובכל זאת, ננסה. זה היה סיור מטעם. אירחו אותנו אנשים שהיו אלינו חביבים, בחוויה נעימה של אוכל טוב ויין משובח. בלטו מאוד בהיעדרם: פלסטינים, מחסומים, בסיסי צבא.
שינוי תודעתי לא חווינו. מה שכן, הוויכוח העז אם להקפיא את הבנייה ל-3 חודשים נראה מכאן מיותר. מגוחך. כי הבנייה נמשכת כל הזמן. השאלה הגדולה היא לאן כל הדבר הזה הולך? לפי הצעות אולמרט וברק לפלסטינים, יפונו בין 60 לכמעט 100 אלף מתנחלים מבתיהם. למרות שבגין ושרון עשו מעשים דומים, במארג ההתיישבות שיצרו המתנחלים, במספרים הגדולים, פתרון הסכסוך נראה רחוק מתמיד.
אבל משהו אחד נציע לכם בכל זאת: נצלו את השקט היחסי שיש היום חמש דקות מכפר סבא, בחרו מארח, מימין או משמאל, וצאו לשם. תחליטו בעצמכם.