ביקורת רבה מוטחת בימים אלה לעבר ראש הממשלה בנימין נתניהו ולעבר חלק משריו, לאור הכוונה לבטל את חוק תאגיד השידור הישראלי ולהחיות את רשות השידור הקיימת. בין הטיעונים נשמעת גם הטענה הבאה: כיצד ייתכן שראש הממשלה, שהצביע בעד החוק, דחף, יזם ואף התגאה בביטול אגרת רשות השידור בתשדירי הליכוד בבחירות לכנסת, חוזר בו כעת מהיוזמה?
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לחדשות 2 בפייסבוק
אלא שמקרה התאגיד אינו יחידני. במהלך השנה וחצי האחרונות, מאז כינונה של הממשלה ה-33, חוקים ורפורמות רבים בוטלו, וזאת בשל ההרכב הקואליציוני שהשתנה, חשיבה אחרת של שר שהוצב במשרד הממונה וסיבות נוספות. בולטת במיוחד החזרה לאחור בכל הנעשה בגזרת יש עתיד, השותפה הקואליציונית של נתניהו בממשלתו הקודמת, שנאלצה לראות את כל הרפורמות שלה, בין אם הן נעו לכיוון נכון ובין אם לאו, קורסות כמגדל קלפים.
התאגיד לא לבד: ממשלת Shift-Delete
1. חוק הגיוס
במובנים רבים, זה היה חוק הדגל של ממשלת לפיד-נתניהו-בנט. מי שחרט על דגל מפלגתו את סיסמת השוויון בנטל בקמפיין של שנת 2013, נאלץ לצפות ברפורמה המשמעותית ביותר שלו נרמסת ומתבטלת כליל בממשלת נתניהו-דרעי-ליצמן.
החוק החדש שנכנס לתוקף וביטל את חוק השוויון בנטל מחק את המושג "סנקציות פליליות", והכפיף את כל סוגיית מכסות הגיוס לשיקול דעתו של שר הביטחון, וגם זאת - רק לקראת אמצע העשור הבא. נתניהו ידע מראש, עוד טרם הקמת הממשלה הנוכחית, שאת האתנן הזה הוא יצטרך לתת לסיעות החרדיות. במובנים רבים, החוק הישן בוטל כבר ברגע כניסתו לתוקף, אם לוקחים בחשבון שנתניהו ידע שאת לפיד הוא רוצה מחוץ לממשלתו - ואת החרדים עמוק בפנים.
לכך התווספו החזרת הבטחת הכנסה לחרדים, ביטול הקיצוץ בקצבאות הילדים, החזרת המחוז החרדי במשרד החינוך, החזרת התמיכה לבניית בתי כנסת ומקוואות, ביטול הקריטריונים למע"מ אפס על דירה ראשונה ולמעשה ביטול היוזמה כולה, ועוד רפורמות שכונו על ידי החרדים "גזירות לפיד-פירון".
2. חוק לימודי הליבה
בממשלה הקודמת הוביל שר האוצר דאז יאיר לפיד חוק שמקצץ באופן חד את תקצובם של מוסדות חינוך שלא ילמדו לימודי ליב"ה, על פי תכניתו של משרד החינוך, ולא ייבחנו במבחני המיצ"ב. המחשבה מאחורי החוק, לפחות לטענת התומכים בו, הייתה כי ללא לימוד מתמטיקה ואנגלית, סיכויי ההשתלבות בשוק העבודה ובאקדמיה נמוכים, ומתוך כך גם היכולת לפרנס ולהתפרנס.
אלא שב-2 באוגוסט ביטלה הממשלה הנוכחית את החוק, באמצעות העברת תיקון לחוק לימודי חובה, שמחזיר את הסמכות לקביעת התנאים לתקצוב מוסדות הפטור לשר החינוך. במילים אחרות, החוק החדש מאפשר לשר החינוך את שיקול הדעת בהחלטה על התנאים לתקצוב מוסדות הפטור, וביתר דיוק: המוסדות יוכלו ליהנות מהתקציב ללא כל דרישה מינימלית.
3. חוק המשילות
זה היה אחד החוקים שהסעירו את המערכת הפוליטית: חוק שבין היתר ביקש לקבע את מספר השרים על 18 בלבד (לבד מראש הממשלה עצמו), את מספר סגני השרים על 4 ומנע שרים ללא תיק. הוא גם העלה את אחוז החסימה ל-3.25%, קרי 4 מנדטים רף כניסה לכנסת.
והנה, לא חלפה שנה וחצי והחוק כמעט ובוטל לגמרי. מספר השרים עלה, כך גם מספר סגני השרים והמוסד של "שר ללא תיק" חזר כאילו לא עזב את מחוזותינו מעולם. אותו ראש ממשלה שביקש להנחיל "משילות" עם החוק של ליברמן ולפיד כשרים, ביקש להנחיל "משילות" עם החוק שגיבשו שריו הבכירים יחד עמו.
4. חוק הספרים
בסוף חודש מאי חזרה בה הממשלה מחוק נוסף: חוק הספרים שאושר וקודם על ידי שרת התרבות הקודמת לימור לבנת, בוטל על ידי שרת התרבות הנוכחית ממפלגתה, מירי רגב, יחד עם חבר הכנסת יואב קיש. כזכור, החוק שחוקק בשנת 2013 במטרה להבריא את ענף הספרים מהקשיים אליהם נקלע, היה מוקד לפולמוס בעד ונגד של העוסקים בענף, כמו גם של פוליטיקאים מכל קצוות הקשת הפוליטית. עיקרו של החוק היה הגבלת ההנחות והמבצעים אותם התאפשר לרשתות הספרים להפעיל בשנה וחצי הראשונות לצאתו של הספר לאור.
הפעם הייתה בביטול גם אמירה: השרה רגב היא שהחליטה ופעלה לביטול החוק, וזאת מספר חודשים לפני סיום תקופת בחינתו ולפני שהוועדה שמינתה והייתה אמורה לבחון את אפקטיביות החוק הגישה את מסקנותיה. רגב לא חיכתה למסקנות - והובילה ביטול שהתקבל ברוב קולות במליאה, כשהוויכוח סביב ההחלטה הזו עדיין מעסיק מדי פעם את הסופרים והקוראים.