ההחלטה על שחרורם של 104 אסירים ביטחוניים פלסטינים, חלקם עם דם על הידיים, מעוררת תגובות לא פשוטות בקרב הציבור הישראלי. ד"ר ברק בן צור, מומחה בנושאי מודיעין אסטרטגי וטרור מהמרכז הבינתחומי בהרצליה מסביר על ההשלכות של מהלך - וגם על הסיכוי שהמחבלים יחזרו לעסוק בטרור.
כיצד מתבצע שחרור האסירים?
לשחרורם של האסירים הביטחוניים קודמים מספר תהליכים: תחילה צריכה להתקבל ההחלטה המדינית של הממשלה. לאחר מכן נכנסים היבטים מנהליים הכוללים את שירות בתי הסוהר ומרכיב ביטחוני שאותו מוביל השב"כ. בנוסף, הסוגיות המשפטיות מחייבות את חתימת נשיא המדינה. צה"ל והמנהל האזרחי הם שאחראים בסופו של דבר על אבטחה ושינוע של האסירים מבתי הכלא לרשות הפלסטינית ולמזרח ירושלים.
כמה מבין האסירים חזרו לעסוק בטרור?
לא מדובר בדפוס התנהגות כפי שניתן למצוא אצל אסירים פליליים של אנשים שלא שוקמו וחוזרים לפעילות עבריינית. במקרה של מחבלים מדובר במקרה שונה לחלוטין מכיוון שחלקם פועלים מסיבות דתיות או לאומניות ופעולתם תלויה באווירה בשטח. אחרי עסקת ג'יבריל לדוגמה, למחבלים ששוחררו היה חלק מרכזי בהובלת האינתיפאדה הראשונה ב-87. לעומת זאת, במקרה האחרון של עסקת שליט, עדיין לא מדובר באותם סדרי גודל וכ-10% חזרו לעסוק בטרור.
האם יש מעקב אחר פעילות האסירים לאחר השחרור?
עבודת איסוף המודיעין לסיכול פעילות חבלנית עוינת נגד מדינת ישראל מתבצעת כל הזמן. השחרור לא מעניק חסינות או כרטיס חופשי. הדבר לא משנה את שיטת הפעולה הישראלית בסיכול הטרור בכל מה שכרוך בפעילות נגד מחבלים. המדינה עושה פעילות איסופית שוטפת והדבר לא ישתנה אם יתווספו מחבלים חדשים ששוחררו מבתי הכלא.
עד כמה שחרור האסירים הכרחי לחידוש המו"מ?
קשה לומר או לשפוט, אך אם ראש הממשלה הגיע למסקנה שצריך ללכת לצעד כה קשה - משמע שלא היתה ברירה. זה עשוי להביא לפתיחה למסלול של הידברות עד שנגיע להחלטה היסטורית. זו החלטה מנהיגותית ועד כמה שהגלולה מרה, הקברניט צריך לקבל אותה.