שרה פחימה מנהלת את מרכז היום של האגודה למען הזקן באופקים. בימים של שגרה חדר האוכל של המועדון שלה מלא - 90 קשישים מגיעים לקבל שם ארוחה חמה, אך יותר מזה חברה. אבל אלה אינם ימים שבשגרה.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
אז בימי הלחימה האלה שצובעים את השמיים הכחולים של אופקים בשובלי עשן לבנים שמשאירים הרקטות שמשגר החמאס מעזה והטילים של מערכת כיפת ברזל שרודפים אחריהן, מסתובבת שרה בין בתי הקשישים בעיר, מחלקת להם ארוחה חמה ושואלת לשלומם.
הם לא יכולים להגיע למקלט, גם מרחבים מוגנים אין לחלקן בדירות. אליס ויצמן מסתתרת ליד המדרגות, סעידה עזרא בת ה-83 צריכה הליכון כדי לצעוד אל המסדרון בו היא מסתתרת לאחר הישמע אזעקה. "אני עומדת שם בקיר ומפחדת - מה אפשר לעשות? אני עם עגלה", היא תוהה בעצב.
במקלט מצאנו את ציסנה בת ה-72, היא לא דוברת עברית, והגיעה למקלט פתוח ליד ביתה. שלשום היא לקחה קצת אוכל ותרופות ועברה להתגורר בו. "כאן יותר רגוע", היא אומרת. "ברגע שיש אזעקה - קשה לי ללכת, אני לא יכולה לרוץ ולהגיע למקלט, לכן הגעתי לכאן".
בעתות כאלה נמדדת חברה - ביכולת להעניק משענת לחולייה החלשה שלה. באופקים מצאנו היום אנשים שמספקים מכל הלב.