אחרי כמעט עשור - סוף לפרשת רמדיה: בית המשפט הרשיע הבוקר את טכנולוג המזון של החברה בגרימת מותם ברשלנות של שני ילדים בגלל השימוש בפורמולת תחליף החלב הצמחי של החברה, ששווק בשנת 2003 - ולא הכיל את הוויטמין B1 (תיאמין), בניגוד לתקנים המחייבים זאת. שני בכירי החברה הנוספים, המנכ"ל ואחד מבעלי המניות, זוכו מהאישומים, שלפיהם הם אחראים לפגיעה בעשרות תינוקות.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
לבית משפט השלום בפתח תקווה נכנסו הבוקר מנכ"ל החברה גדעון לנדסברגר, מנהל המחקר והפיתוח וטכנולוג המזון בחברה פרדריק בלק , ומשה מילר בעל המניות ב"היינץ ישראל" ודירקטור בחברות הבת שלה. נגד השלושה עמדו אותם אישומים הכוללים עבירות של גרימת מוות ברשלנות וביצוע מעשה העלול להפיץ מחלה.
השופטת ליה לב-און הרשיעה את בלק באישומים של גרימת המוות, אך החליטה לזכות את לנדסברגר ומילר. עם זאת, המנכ"ל לשעבר לנדסברגר הורשע בסעיף שולי של "אי מילוי הוראות תקן רשמי". בהחלטתה כתבה השופטת כי "המנהלים מעולם לא נכחו בפגישה או שיחה בנוגע להוצאת הויטמין B1".
השופטת הקריאה את שמות הילדים שנפגעו
"הקורבנות הרכים חסרי הישע עומדים לנגד עיניי, אך הכרעת דין פלילית חייבת להתבסס על ראיות שאין בהן ספק", הבהירה השופטת לב-און. "נראה כי ניהול חברת רמדיה בכללותה לא הייתה רשלנית. דפוסי הפעולה בחברה היו תחת עבודת מטה וכלל לא רשלניים".
במעמד הכרעת הדין הקריאה השופטת את שמותיהם של הילדים שנפגעו מפורמולת החלב הפגומה, בהם גם שמותיהם של גיא אולמן-אולנובסקי, אבישי זיסר וענבר שובע, שנפטרו. הורי הילדים, שנדמה כי ציפו להחלטה מחמירה יותר, פרצו בבכי באולם הדיונים.
"סבלם של תינוקות וכאבם של ההורים ימשיכו וילוו אותי שנים ארוכות"
כבר בפתיחת דבריה, נדמה היה הבוקר שהשופטת לבאון לא ראתה בהכרעת הדין הזו דיון משפטי רגיל. "הכרעת דין זו עוסקת בתקלה נוראית, אירוע בלתי נתפס", פתחה לבאון את הכרעת הדין נגד שלושת הנאשמים בפרשה. "אסון נורא, מזעזע, מצמרר, אשר הפך שם נרדף לטרגדיה קשה".
בשלב מסוים, כשהמשיכה לקרוא את הכרעת הדין בבית המשפט, קולה של השופטת אף החל לרעוד. "הקורבנות הרכים, חסרי הישע, וסבלן הנצחי של משפחותיהם, עומדים תמיד לנגד העין וממלאים בצער עמוק לב כל אדם", אמרה ואף הוסיפה: "ההיכרות הקרובה עם התופעות הקשות, סבלם של תינוקות, כאבם של ההורים וחיפוש הרופאים אחר מזור ימשיכו וילוו אותי שנים ארוכות".
"מוסכם על הכל, ובמיוחד על המאשימה", נכתב בהכרעת הדין, "כי האשם המרכזי בקרות התוצאה הטרגית, אשר נבע משורה של כשלים חמורים, בלתי נתפסים, אשר הוביל אל מותם ומחלתם של תינוקות בישראל, רובץ לפתחה של חברת הומנה, ואכן, כך הם פני הדברים".
השופטת שבה והבהירה כי "ההחלטה להפסיק את הוספת התיאמין (ויטמין B1) ביחס למוצר החדש, הייתה החלטת גורמים בהומנה ולא החלטת מי מהנאשמים. איש מחברת רמדיה לא ביקש מהומנה להוציא את התיאמין מתערובת הוויטמינים והוצאת התיאמין לא הייתה על דעתם או הסכמתם של הנאשמים".
על הנאשם הראשון, פרדריק בלק, ששימש כמנהל איכות, מחקר ופיתוח וכטכנולוג המזון של רמדיה, נכתב בהכרעת הדין כי "הוא איש מקצוע בתחומו והפגין בקיאות רבה". אולם, לטענת השופטת, בלק "שבידיעתו העובדות במלואן, וראה 'כוכביות' לצד התיאמין במסמכי היבואן, יכול וחייב היה לצפות שאין תיאמין בפורמולה, וברשלנותו לא ביקש לראות תוצאות בדיקות, לא שאל ולא בדק".
על הנאשם השני, גדעון לנדסברגר, שכיהן כמנכ"ל רמדיה, כתבה השופטת כי הוא "לא ניהל את החברה בדרך רשלנית. הוא לא יכול ולא צריך היה לדעת כי חברת הומנה נכשלה באי הכנסת תיאמין. על פי אלו - לא מצאתי את הנאשם אחראי לביצוע עבירות הרשלנות".
גם הנאשם השלישי, אחד מבעלי המניות בחברה, משה מילר, "לא הנחיל ולא הטמיע בחברת רמדיה דפוסי פעולה רשלניים", כך כתבה השופטת לבאון. "הוא לא יכול ולא צריך היה לצפות את התוצאות הקשות שנגרמו עקב היעדר התיאמין במזון", נכתב בהכרעת הדין.