בית המשפט העליון דחה היום פה אחד את ערעוריו של נשיא המדינה לשעבר משה קצב, והותיר את עונש המאסר על שבע שנים בכלא. בדבריהם, דחה חבר השופטים כמעט לחלוטין את כל טענותיו של קצב.
הנה ציטוטים נבחרים מהקראת גזר הדין של בית המשפט העליון בתיק קצב:
• "אין הצדקה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. לא מדובר בעלילה שהחליטה א' לפדות. א' אכן אמינה".
• "אין פגם בעדותה של א' בבית המשפט המחוזי".
• "א' לא העלילה עלילה. לאחר בחינת הראיות אין צדק להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי".
• "טענות הסנגורים של קצב הם בעניינים שוליים יחסית".
• "עדות המערער אינה אמת".
• "מקובל עלינו שהתנהגותה של א' מעידה שהיא איננה מניפולטיבית".
• "כשהנאשם לא אומר אמת - בית המשפט נותן על כך את הדעת".
• "יש לדחות את גרסת המערער כי לא היה בזירת העבירה. חומר הראיות קובע כי היה גם היה שם".
• "התנהגותה של א' לא הייתה קלת דעת, כי אם אופיינית לקורבנות אונס".
• "נעברה עבירת האונס תוך שימוש בכוח. לא ניתן ליצור ספק - לא בשאלת הכוח ולא בשאלת ההסכמה".
• "חומר הראיות אינו מעלה ספק סביר באשר ליסודות העבירה. א' לא העלילה עלילה. הערעור על העבירה הראשונה נדחה".
• "עדויות ההגנה לא היו רלוונטיות ולא סייעו למערער. קצב אנס את א' פעמיים".
• "לחיבוקים של קצב עם המתלוננת הייתה קונוטציה מינית"
• "לקצב דפוס פעולה מתמשך ביחסיו עם המתלוננות".
• "היו פרסומים בתקשורת שטוב היה לו לא היו נאמרים, אך לא הייתה שפיטה מוקדמת על ידי התקשורת. תהילתו כנשיא המדינה העצימה את הפרסומים, אין בפרסומים כדי לפגוע מהותית במהימנות המתלוננות".
• "בפרשה שלפנינו אירע ליקוי מאורות: לראשונה נחקר נשיא. המערער ששימש שר התיירות, סגן ראש הממשלה ונשיא, הורשע בכמה עבירות מין מהחמורות ביותר. המערער הורשע בשתי עבירות אינוס, הטרדה מינית ושיבוש הליכי משפט. אין לי ספק כי מקרה זה נדיר. אין חולק, מאז פרוץ הפרשה נהרסו חייו האישיים, נפל מאיגרא רמה לבירא עמיקתא. יש לזכור כי דווקא בגלל שהיה נשיא וניצל את מעמדו, קיימות נסיבות מחמירות".
• "דווקא דמות ציבורית כה בכירה צריכה לשמש דוגמא. לכל אישה יש זכות על גופה ואין לאיש זכות ליטול ממנה את זכויותיה. עבירת האונס מבזה ומשפילה והיא חמורה יותר כשהנאשם מנצל את מרותה והיא מוחלשת. קצב ניצל את המרות, את האמון, כלפי א'. כך קרה גם ל-ה ול'. קצב הוסיף וחטא כשהורשע גם בשיבוש הליכי משפט וביצעה מתוך בית הנשיא".
• "על המערער לתת את הדין על מעשיו החמורים והראויים לכל גנאי. מעשים אלה ראויים להחמרה, יש אפקט הרתעתי. חובה להזכיר את תסקיר הנפגעת לגבי א', ולפיו חייה נחצים לתקופה שלפני ואחרי התקיפה. הפגיעות שעברה, המיניות והנפשיות, ערערו את אומנה בעצמה בזולת ובעולם. על העיתונאים לחשוב מלכתחילה על השלכות ציבוריות בטרם ישחיזו את עטם".
• "הכלל הוא שאין ערכאת ערעור נוהגת להתערב, זולת בנסיבות חריגות כשהייתה טעות מהותית או שהעונש חורג באופן קיצוני. לא מצאנו כל סטייה ברורה ממדיניות הענישה. נשקלו חומרת העבירות...הוא ניצל את מעמדו וחיבק את המתלוננות ה' ול'. מעשיו תוכננו ככל הנראה מבעוד מועד. המערער לא הביע חרטה על מעשיו. המחוזי לקח בחשבון את ההכחשה הגורפת. המערער הכפיש את המתלוננות ויצא במסע השמצות באולפני הטלוויזיה. שוכנענו כי העונש שהושת על המערער הוא שקלול סביר. לאחר לבטים רבים, אין מקום להתערב במידת העונש כי המחוזי קבע זאת בצורה ראויה. עצב עמוק יורד על מדינת ישראל, עת נקבע כי מי שהיה נשיא מדינה עשה מעשים כאלה. הוחלט לדחות את הערעור פה אחד".