קול מתוך הכלא: לידי חדשות 2 באינטרנט הגיע מכתב שכתבה מיכל אלוני הנאשמת ברצח שתי בנותיה הקטנות, רוני ונטלי, בשנה שעברה. המכתב מיועד לבתו בת ה-18 של בעלה לשעבר, עמוס אלוני, אחותן למחצה של הילדות שנחנקו למוות.
על המכתב מצוינת שעת הכתיבה - 5:00 לפנות בוקר, ואת התאריך: יום ג', 25.10.2011.
זו לשון המכתב:
"קורין יקרה שלי!
את בטוח בהלם טוטאלי שאני בכלל כותבת אלייך. כל פעם שאני רואה בביהמ"ש אני כל כך רוצה לדבר איתך, את מסתכלת עליי ולא אומרת כלום. דברי איתי, אני לא נושכת!
אני אוהבת אתכם ומתגעגעת מאוד אליכם. אני מתארת לעצמי שאתם לא מרגישים כמוני ואני מבינה - רק מבקשת מכם שתסלחו לי, אני ממש קרועה מגעגועים אליכם.
אני רוצה לכתוב לך מזמן אבל פחדתי מאוד. לא בדיוק ידעתי מה לכתוב וכו'.
האם אראה אותך שוב בתאריך 6.11 בביהמ"ש? האם את רוצה לבקר אותי קצת פה ביום שישי או שבת. קורין (קולה שלי) אני אוהבת אותך ומתגעגעת אלייך ברמות שאת לא מבינה.
האם היית בקשר בפייסבוק עם בחורה בשם לי?
מה שלום כולם?
איך את בלימודים? את בי"ב בת 18 נכון? או שאני טועה. האם יש לך חבר לחיים? אוהבת אותך I love you אני מתארת לעצמי או שאת שונאת אותי או מתביישת בי.
אם לא אכפת לך מהו מס' הטלפון שלך הנייד. אני מקווה שתרשמי לי אותו. אני מאוד מאוד רוצה לדעת מה קורה בחייך. אני מאוד אוהבת אותך ומחבקת אותך. אנא צרי איתי קשר".
העדות המצמררת של עמוס אלוני
מוקדם יותר היום העיד עמוס אלוני עצמו במשפטה של הנאשמת ברצח בנותיו. "קיבלתי שיחת טלפון שלא אשכח לעולם", תיאר אלוני את אותו יום נורא. "שמעתי 'עמוס, חנקתי את רוני ונטלי למוות', כמו קול מהגיהינום. שאלתי 'מה זה?', ולא דמיינתי את זה בחלומות הכי גרועים שלי".
לדבריו, "גם כשנסעתי לשם, התקשרתי שוב, וענה לי אחיה. שאלתי אותו אם זה נכון, והוא אמר 'תגיע'. שמעתי צרחות ברקע". כשנכנס לבית, לדברי אלוני, ראה את אחיה של מיכל - שהתגורר איתה ועם הילדות באותה תקופה - מנקה את הסלון עם סחבה.
"ראיתי את שתיהן, הקטנה ליד החלון והגדולה לידה עם העיניים פקוחות כלפי השמיים", אמר. "נגעתי בנטלי - וכלום. נגעתי ברוני, קרה כמו קרח. יצאתי מהחדר במהירות". אלוני היה מאבטח באותה עת. "צלצלתי למשטרה והיא (מיכל) רצה אחריי בכל חדרי הבית כדי לחטוף לי את הנשק בכוח".
הוא המשיך בכאב: "חשבתי שאולי אפשר עוד להציל אותן, אבל השוטרים אמרו לי שהן מתות כבר שעתיים-שלוש. בינתיים מיכל חזרה לחדר של הבנות והתיישבה ליד המיטות שלהן, מכונסת בעצמה, עם הראש בין הרגליים. אני לא מבין איך לא יריתי בה 12 כדורים. אי אפשר לתאר במילים מה הרגשתי. כעסתי, זה אובדן של שתי בנותיי".