את הקלטת הזאת לא רצו במשטרה ובפרקליטות שתראו. הם נלחמו בכמה ערכאות נגד הפרסום, ולא רצו שנעסוק שוב במחדל הקשה וברשלנות הפושעת שהביאה למותה של ענבל עמרם ז"ל, רק בת 20. אבל בית המשפט העליון נענה בשבוע שעבר לבקשת חדשות ערוץ 2, באמצעות עורכי הדין ברק בר-שלום והדס סימן טוב, והורה לפרקליטות ולמשטרה להעביר אלינו את החומר.
"ישבתי שם מאחורי הבניין, ראיתי מישהי מניעה את האוטו", משחזר הרוצח מוחמד ג'אידי. מדובר בגנב מכוניות מקלקיליה, שלפני שש שנים המתין עם סכין להזדמנות - וענבל עמרם בדיוק יצאה לאסוף את אחותה למסיבה. ג'אידי התנפל עליה. "פתחתי את הדלת, היא התחילה לצעוק. אמרתי לה 'תשתקי' וקפצתי עליה", הוא משחזר.
"אמרתי לה 'אל תפחדי, אני לא רוצה לעשות לך כלום'", ממשיך ג'אידי תוך הדגמת ההתנפלות על עמרם. "הרגשתי משהו חם על היד. הסתכלתי, ראיתי דם על הסכין ואמרתי לה 'אל תפחדי, אני אקח אותך לבית החולים'". אבל הדקירה הזאת הייתה קטלנית. כמה שעות לאחר מכן, מתה עמרם מאיבוד דם. ג'אידי נבהל, ברח עם המכונית ונטש אותה - כשענבל בתוכה בשדה פתוח, סמוך לצומת גלילות.
"פתחתי את המכסה של הדלק ורציתי לשרוף את המכונית", משחזר ג'אידי. "אמרתי לעצמי שיכול להיות שהבחורה עוד חיה, אז אני לא אשרוף". הוא הדגיש כי נטש את המכונית - כשענבל עוד הייתה בחיים. "לפני שהלכתי, שמתי את היד שלי על הבטן שלה, ראיתי שהגוף שלה היה חם, והמשכתי לברוח".
"ניתן היה למצוא את ענבל בחיים ולהצילה"
ענבל לא הגיעה לביתה, ונורות האזהרה מיד נדלקו אצל הוריה. ככל שחלפו השעות, גברה החרדה. אביה הגיע לתחנת המשטרה בפתח תקווה, ואז עלבו בו היומנאי וקצין המשמרת. "אדוני, אין מה לדבר - רק אחרי 24 שעות", מספר אביה. התלונה לא טופלה, וזמן יקר ירד לטימיון. רק לפנות בוקר, כשהועלה סוף סוף מסוק לאוויר, אותרה המכונית ובה גופתה של ענבר.
בפסק דין שכתבה השופטת הילה גרסטל נכתב: "אם היה יומנאי מקבל את התלונה כפי שנדרש היה, ואם היתה המשטרה פועלת כפי שנדרש היה וכפי שהיה מצופה מהם מרגע קבלת התלונה ואילך, אין לי ספק שלוחות הזמנים היו מתקצרים וניתן היה למצוא את ענבל בחיים ולהצילה".
האחראים למחדל נענשו רק משמעתית בתוך המשטרה. הפרקליטות והמשטרה סירבו לקחת אחריות ולפצות את המשפחה, ניהלו משפט שלכל אורכו טענו כי לא ניתן היה להציל את ענבל. בפרקליטות ובמשטרה לא רצו שתראו את השחזור הזה, כי שם מאמינים כנראה שרצוי לעקר את הדיון הציבורי במחדליהם. רק בית המשפט העליון ושופטיו ריבלין, ארבל והנדל, הם שאילצו את המדינה והבהירו לנציגיה עד כמה חשוב הדיון הציבורי דווקא במקרים שכאלה.
ממשרד המשפטים נמסר בתגובה: "ביסוד עמדת הפרקליטות, הן במקרה זה והן במקרים רבים אחרים, עומד החשש לפגיעה בשיתוף הפעולה של נחקרים בעתיד - ככל שהם ידעו שתמונות החקירה יהפכו לנחלת הכלל".