הם כולם זוכרים איפה היו באותו יום קיצי בסוף חודש יוני 2006, כאשר הודיעו להם שחברם גלעד שליט נחטף לעזה. אז, עוד האמינו החברים שזה עניין של ימים עד שיחזור להסתובב ביניהם, אבל בנתיים חלפו להם 1,662 ימים בהם גלעד נמצא בשבי החמאס בעזה - והם למדו, טיילו, ובעיקר המשיכו את חייהם בצל החטיפה.
"כשאנחנו מגיעים לפגוש את נועם ואביבה הם שואלים אותנו מדאגה אמיתית וכנה מה אנחנו עושים ומה קורה איתנו", אומרות שירה חשובה ויעל דנאי, חברות ילדות של גלעד. חברת ילדות נוספת של גלעד היא בר זריהן, עוד אחת מהחבורה הקרובה ממצפה הילה, חבורה שנמצאת כבר יותר מארבע שנים בהרכב חסר. "אני מדריכת ילדים, וממשיכה להסביר להם על גלעד ולדאוג לבקר את המשפחה במאהל המחאה", אמרה.
"הם צריכים להמשיך בחייהם"
גיא אליאסף הוא חבר לנשק של גלעד, ושירת איתו יחד בפלוגה. אליאסף היה גם דובר מטה החברים של גלעד, אבל היום הוא סטודנט להנדסת תעשייה וניהול בב"ש - עמוק בתוך השגרה הסטודנטיאלית. "לי אין רגשות אשם", הוא אומר, "זה שגלעד לא יכול לבלות ולשתות איתנו בירה צריך לגרום לממשלה רגשות אשם".
ומי שנמצאת מהצד וצריכה לראות את החברים מגשימים חלומות ומתכננים תכניות זאת אמו של גלעד, אביבה. "אין לי כעס עליהם, הייתי רוצה לראות אותם יותר כאן אבל הם המשיכו בחייהם וזה בסדר. אנחנו מקווים שגלעד יחזור, ואחרי שנשקם אותו הוא יעשה את מה שהוא תכנן - טיול בחו"ל ולימודים. אבל זה ייקח זמן", סיכמה.