חלק מהאנשים שמכירים אותו קוראים לו חנוך. כך קראו לו בפלוגה במלחמת יום הכיפורים. אחרים קוראים לו האנס, על שם אביו, שהיה איכר בגרמניה של שנות השלושים. "הוא הצטרף למפלגה הנאצית", מספר חנוך, "וכל אחד שמצטרף למפלגה, מקבל בסופו של דבר תפקיד. הוא קיבל את התפקיד המינהלי - להיות אחראי על הכפר".
הוא הגיע לישראל לגמרי במקרה. בשנים ההם עבד כקונדיטור במלון בתל אביב, שם קיבלו אותו בהרבה עוינות וחשדנות. "בארץ התביישתי בלאום הגרמני שלי. אני בא עם כתם. בהתחלה הרגשתי כל כך רע שהרגשתי שאני צריך לעשות משהו - אז התגיירתי", הוא מספר, "אם אבי היה יודע, אני חושב שהיה יורה בי".
גם רחל נולדה שם, בארץ ההיא, בשם כריסטה גוט. אביה היה קצין בוורמאכט - הצבא הגרמני, והיא כאן, חיה בקרבנו כבר 40 שנה. היא נולדה חודשיים לפני ליל הבדולח. את אביה, אולי באופן מקרי, היא מכנה "הוא", בגוף שלישי. "לא רק שהוא גויס, בתחילת מלחמת העולם השנייה - אלא שהוא התגייס כמה חודשים לפני זה." אביה נהרג בחזית ורחל בחרה ללמוד תיאולוגיה. לאט לאט הבינה עד כמה האנטישמיות טבועה בחברה הגרמנית. "שמעתי באיזה מקום ברדיו, שבוצע פשע בו היה מעורב יהודי", היא מספרת. "ושמתי לב שהרגש שלי אומר: 'כמובן יהודי', בדיוק כמו שפה אומרים: 'כמובן ערבי'. החלטתי שכדי לרפא את הרגש, אני צריכה לחיות בין יהודים".
"כריסטה? צריך לקרוא לך רחל"
ב-1960 עלתה לישראל במסגרת מלגת לימודים שקיבלה. הימים ימי משפט אייכמן. "לא יכולת לנסוע באוטובוס מבלי שהרדיו ישדר את העדויות", היא נזכרת. אחת העדויות במשפט טלטלה לחלוטין את עולמה. כשחזרה לחדרה למעונות וסיפרה על תחושותיה, העניקה לה שם סטודנטית ישראלית את שמה החדש. "היא אמרה לי 'כריסטה, צריך לקרוא לך רחל'".
בארץ הכירה את רפאל. הוא היה נשוי, היא הייתה מאורסת. ואז נכנסה ממנו להיריון. הוא דרש שתעשה הפלה, היא סירבה. "נרצחו כל כך הרבה יהודים", היא אומרת, "החלטתי שהילד הזה יחיה". לאחר מכן עברה כל המשפחה לישראל. "הרגשתי שאני בבית", היא מציינת בהתרגשות.
שניהם החליטו לנטוע את החיים שלהם כאן. האנס התגייס לצה"ל ורחל הפכה לחוקרת. הם הקימו משפחות, בנו חיים חדשים, אבל בכל זאת העבר תמיד שם. ממתין מעבר לפינה.