עמוס ברנס הלך אתמול לעולמו. הוא היה האיש שהגדיר מחדש את המונח "מלחמה על שם טוב" - אחרי שישב בכלא במשך שנים על רצח שלא ביצע וניהל מאבק עיקש שהסתיים בזיכויו המלא.
הראיון האחרון שהעניק, בעוד סימני המחלה כבר ניכרים היטב בגופו, צולם במסגרת התכנית החדשה "הקשר הישראלי" עם בן כספית שתשודר בטלוויזיה החינוכית.
גם בימיו האחרונים, חשוב היה לברנס להבהיר כי הוא אכן חף מכל פשע. "שכל העם ידע: (זהו) זיכוי מוחלט עם חבות מלאה. אם יבוא אדם, קטן או גדול, ויאמר שזה לכאורה - אני תובע אותו", הוא הצהיר.
במבט ראשון די קשה לזהות אותו בגלל מראהו, אבל רוח הלחימה והלהט שבעיניו נותרו ברורים כפי שהיו בעבר. "אף אחד לא רצה לשמוע. אני אמרתי שזה לא יכול להיות. מה זה שאף אחד לא רוצה לשמוע?", הוא תיאר כיצד גייס את תעצומות הנפש הרבות כדי לנהל את מאבקו.
אותו כוח איפשר לו לנהל במשך כמעט ארבעה עשורים את מאבקו במערכת המשפט בישראל, שהחל ב-1976 - שהחל עם הרשעתו ברצח החיילת רחל הלר. "אני מוכן להראות לכם את המקום ואת חדרה של רחל הלר במעונות החיילים, מאיפה שלקחתי אותה", הוא צולם אומר אז - ומדגיש: "זה הכל מהדימיון".
מאבק אחד הסתיים, מלחמה אחרת החלה
11 שנה אחר כך הוא שוחרר מהכלא ונלחם על חפותו עד 2002 - אז זוכה ושמו נוקה לחלוטין. מאז ועד לפני שנה הוא נלחם שוב על קבלת הפיצויים - וקיבל מהמדינה חמישה מיליון שקלים על העוול שנעשה לו.
"בשביל דבר כזה צריך הרבה כוחות מהלב. הרבה כוחות פיזיים. הרבה דמעות. הרבה הרבה סבלנות", הוא סיפר - והדגיש כי לא כל אדם במצבו היה יכול לנהל את הקרב שהוא עצמו הוביל לניצחון. "מה יגיד אדם שאין לו את הכוחות ואין לו כושר ביטוי? מי שלא יודע לכתוב והוא לא אמיץ?", תהה.
אותה מלחמה הסתיימה בניצחון, ובמקביל החלה אחת נוספת. שבוע אחרי שזכה במשפט הפיצויים הודיעו לו הרופאים על כך שחלה בסרטן בבלוטת הלימפה. מאותה הנקודה החל המאבק על בריאותו: הוא הקפיד ללכת לכל טיפול ונאחז בחיים עד לרגע האחרון. למרות המאמץ הרב והכוחות הרבים שגייס, במלחמה על חייו - לא הצליח עמוס ברנס לנצח.