ג'ושוע גארדנר וזאק גארבר שהו בחופשה בביתם בארה"ב בזמן שהלחימה בעזה החלה. חדורים בציונות ובדאגה לחברים שבפנים, הם מיהרו לארוז תיק ולעשות את דרכם לישראל כדי להצטרף ליחידות בשטח.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
צביקה לוי, מי שמכונה "האבא של החיילים הבודדים", אסף מהרכבת את ג'ושוע גארדנר, שעד לפני שנתיים היה עוזר פרלמנטרי בסנאט האמריקני ועזב הכל כדי לעלות לישראל ולהתגייס. "עזבתי את זה כי אני עוזב את ישראל וזה באמת חלק מהציונות לבוא לפה, להגן על המדינה ולתרום כמו שכל הישראלים חייבים", הוא מסביר את ההחלטה.
ג'ושוע קיצר את החופשה בה שהה בארה"ב - כדי לחזור למלחמה והוא מנסה להשיג את היחידה שלו שכבר ירדה לעזה. "זו בדיוק הסיבה שבגללה התגייסתי, כדי לתרום במצבים קשים, עכשיו זה הזמן שישראל צריכה את האנשים להגן עליה", אומר החייל הבודד מהנח"ל.
אל נתב"ג בינתיים מגיע גם זאק גארבר, שהיה בחופשה בבית בטקסס בזמן שהתחילה הלחימה. הוא קנה מיד כרטיס חזרה לישראל בחברה אמריקנית וכבר חיכה בשדה התעופה. "קיבלתי הודעה מידידה שלי שהם ביטלו את כל הטיסות ואז קיבלתי הודעה מיו אס אירווייז שהטיסה שלי מבוטלת", הוא מספר.
"נטו ציונות, נטו להגן על המדינה"
זאק פרסם הודעה בפייסבוק המתחננת לעזרה. חברים אמריקנים קנו לו כרטיס טיסה באל-על כדי שיספיק להגיע למלחמה. "זה הדבר הכי לא נעים בארץ, שכל החברים שלי, כל הפלוגה שלי, בתוך המלחמה ואני נהנה. איך אני יכול להיות לוחם שלא נמצא בארץ?", הוא מציין.
צביקה לוי לקח את ג'ושוע, לשעבר עוזר הסנאטור, לנקודת הכינוס של הגדוד, שם הוא מצא רק מילואימניקים. "פגשתי אותו בקיבוץ יגור באולפן וכולם אמרו לי: 'הוא צריך להיות בקשרי חוץ'", נזכר צביקה, מנהל פרוייקט חיילים בודדים בתנועה הקיבוצית. "הוא אמר לי: 'צביקה שלא תדבר איתי על זה, אני רוצה להיות לוחם'".
לוי מדבר על חיילים חדורי מוטיבציה שבאים לישראל מתוך רוח של ציונות. "החבר'ה האלה באים לפה, נטו ציונות, נטו להגן על המדינה", הוא אומר בלהט.
מיד אחרי הנחיתה בארץ, זאק ממהר להגיע לקיבוץ שלו בארות יצחק כדי להתקלח ולהחליף בגדים. הוא אחרי 36 שעות בשדות תעופה ומטוסים, אבל רוצה לרדת מיד עכשיו לעזה לחברים בגולני. "החברים שלי לא ישנים בקרב, הם לא ישנים איפה שהם בעזה", הוא מסביר את ההחלטה ומסרב לשמוע על זמן להתרעננות. "עדיף להצטרף אליהם ולא לישון".
ג'ושוע טרוד יותר בעובדה שמעולם לא ארז תיק למלחמה. "אני לא יודע מה להביא, מה להשאיר ומתי אני חוזר", הוא משתף. הגדוד של זאק בגולני ספג 13 הרוגים ביום אחד, בדיוק לפני שבוע. חברו הטוב של זאק הוא שון כרמלי ז"ל, החייל הבודד שלהלוויתו בחיפה הגיעו 20 אלף איש.
"לא ידעתי שלא אראה אותו שוב"
"אני שמח לראות שככה עובד העם היהודי", אומר ג'ושוע בזמן שהוא צופה בתמונות מההלוויה ודמעות בעיניו. "זה מרגש אותי, הוא לא נולד כאן".
הוא מספר כי שון, היה אמור להשתחרר במרץ ורצה ללכת ללמוד באוניברסיטת טקסס. "הוא היה כל הזמן מדבר איתי על האוניברסיטה, מה למדתי? לאיזה מסיבות ללכת בסוף השבוע? איפה לגור? אני פשוט שומע את הקול שלו וזה קשה. אתה אומר למישהו להתראות. לא ידעתי שאני לא אראה אותו".
עוד באותו ערב חבר זאק לגדוד שלו בגולני, נחוש להיכנס לעזה. "אני לא יכולתי להיות שם בשבילו, אבל אני רוצה להיות שם בשביל כל האחרים בפלוגה שלי, לעזור להם ולהבטיח שאף אחד אחר לא ייפול בקרב", הסביר טרם הכניסה לרצועה.