אתמול פורסם במהדורה המרכזית כי הוריה של נערה בת 14 פנו ליועצת בית הספר לאחר שבתם איימה להתאבד. הסיבה למצבה הנפשי המעורער הייתה הפצה של תמונות אינטימיות שלה ברשת החברתית. מי שעשה זאת היה בן זוגה, שקיבל ממנה את התמונות באופן אישי. בעקבות המקרה שאלנו את רב פקד סמי מרציאנו, קצין אגף חקירות ומודיעין במרחב לכיש, האם יש דרך להימנע מהפצת חומרים אינטימיים ברשת? ועד כמה המשטרה יכולה לפעול בעניין?.
האם ישנו חוק האוסר על הפצת תמונות אינטימיות?
פרסומי תועבה אסורים על פי חוק, אולם המשטרה מרבה דווקא לאכוף עבירה חמורה יותר - פגיעה בפרטיות. כל העברת חומר פרטי דרך גוף שלישי לרבות צילום יכול להיחשב כפגיעה בפרטיות. אלא, שברשת הווירטואלית אין אחריות לגוף השלישי, ולא ניתן לתבוע אותו. כלומר, אם אדם בחר להפיץ תמונה חושפנית דרך אפליקציית וואטסאפ או האתר פייסבוק, לא ניתן לתבוע את הרשתות על ההפצה של התמונה ברבים, אם היא נשלחה לאותו אדם באופן פרטי.
אילו כלים יש למשטרה לטפל בתופעה?
בחקירה מסוג זה, המכונה "חקירות תקשורת", אנחנו מנסים להגיע לאותו השרת שממנו הופץ התוכן, ולגרום להורדה של התוכן הפוגעני באמצעות שוטרי סייבר מקצועניים. במקביל, אנחנו פועלים כנגד החשוד ומנהלים נגדו חקירה. מעבר לחקירה הקלאסית, אנחנו גם יוצרים קשר עם עובדת סוציאלית, ומעודדים לא להרחיק את הנער או הנערה שנפגעו, אלא להביא אותם לטיפול.
פעילות נוספת של המשטרה היא ברמה החינוכית: אנחנו מעבירים הרצאות בבתי הספר. עובדי הנוער מתדרכים את התלמידות והתלמידים על המישור הפלילי, ומעלים את המודעות לאפשרות להתלונן.
האם יוצרים קשר עם הרשתות החברתיות בעת הצורך?
במסגרת החקירות אנחנו נדרשים להתחקות אחר מקור הסרטון או התמונה שהופצו. עלויות החקירה גבוהות. הרשתות החברתיות והאתרים אמורים לזהות תוכן לא ראוי ומחוייבים להסירו. לעתים, אנחנו פונים לנציגויות שלהם בישראל באמצעות צווים. אם יש צורך - אנחנו נעזרים באינטרפול.
מהי תדירות המקרים האלה?
אי אפשר לומר שזה קורה פעם ביום או פעם בשבוע. אין הרבה מקרים. הנוער למד להגן על עצמו עם הזמן. אנחנו רואים שישנה למידה. פעם היו יותר אירועים. כיום, כולם יודעים שהסמארטפון עלול להיות מסוכן ושהוא קשור ברשת רחבה. אנחנו קוראים לגולשים לא להעביר תוכן מיני דרך מערכות הודעות. צריך לקחת בחשבון שהעברת תמונות כאלו, אפילו לחברים, עלולה להביא לחשיפת החומרים בקלות.