יצחק שמיר, ראש הממשלה השביעי של מדינת ישראל, יובא היום למנוחות. הבוקר הוצב ארונו של שמיר במשכן הכנסת, שם הציבור הרחב חולק לו כבוד אחרון עד לשעה ארבע אחר הצהריים. בשעה שש בערב יחל טקס ההלוויה הממלכתי בחלקת גדולי האומה בהר הרצל, גם הוא פתוח לציבור הרחב. בהלוויתו של שמיר, שנפטר ביום שבת בגיל 96, יישאו דברים נציגי המשפחה, נשיא המדינה שמעון פרס וראש הממשלה בנימין נתניהו. את המעבר על פני הארון ואת טקס ההלוויה אנו מעבירים בשידור ישיר כאן בחדשות 2 באינטרנט.
יו"ר הכנסת ראובן ריבלין ספד לשמיר במשכן הכנסת. "הנה אתה מגיע שוב לכנסת, היכל הדמוקרטיה, מעוז הממלכתית שהתכבד בך כיו"ר הכנסת, כראש הממשלה, כיו"ר האופוזיציה כמנהיג נטוע בעמו", אמר ריבלין. "אנו מרכינים בפנייך את ראשינו - היית מגויס כל חייך וכעת רק המוות משחרר". ריבלין ציין כי בראש מעייניו של שמיר עמדה תמיד המולדת: "כשישראל דרשה ויתור אז ויתרת".
"שמיר היה מופת לנאמנות לארץ ישראל ולערכי הנצח של העם היהודי", ספד לו ראש הממשלה בנימין נתניהו. "שמיר שייך לדור הנפילים שהקימו את המדינה ונלחמו על חירותו של העם היהודי בארצו. שמיר הוביל את מדינת ישראל תוך נאמנות עמוקה לעם ולארץ. שמיר, שאיבד את משפחתו בשואה, נלחם בלח"י ופעל כראש ממשלת ישראל לביצור ביטחונה של מדינת ישראל והבטחת עתידה, כשלנגד עיניו ניצבים אזרחי המדינה".
"שמיר הקדיש את חייו לישראל"
"אחד מדור הנפילים, אחד מאותן דמויות שהקימו את המדינה וגם בזמן מחלוקת ידעו שעם ישראל קודם לכל דבר, אבל ידע שהמציאות צריכה להיקבע בהתאם לדמוקרטיה", אמר יו"ר הכנסת ראובן (רובי) ריבלין על שמיר בריאיון לחדשות סוף השבוע. "אני זוכר אותו בוועידת מדריד, הולך כאילו קפאו השד ויחד עם זאת מנסה לפתח דיאלוג".
גם בבית הלבן ספדו לשמיר לאחר מותו: "יצחק שמיר הקדיש את חייו למדינת ישראל. מהימים שפעל למען עצמאות ישראל ועד ימיו כראש ממשלה, הוא חיזק את ביטחונה של ישראל וקידם את השותפות עם ארה"ב. מחשבותינו ותפילותינו עם בני משפחתו ועם ישראל".
שמיר נולד בשם יצחק יזרניצקי ב-15 באוקטובר 1915 לפנינה ולשלמה יזרניצקי, בעיירה רוז'ינוי בפולין, כבר בגיל צעיר הוא הצטרף לתנועת הנוער בית"ר, סיים את לימודיו התיכונים בגימנסיה העברית בעיר ביאליסטוק ולאחר מכן התחיל בלימודי משפטים בוורשה אשר אותם הפסיק ב-1935 על מנת לעלות לארץ. בני משפחתו של שמיר, הוריו ושתי אחיותיו, נותרו בפולין ונספו בשואה.
שנתיים אחרי שעלה ארצה הצטרף שמיר לאצ"ל וכתוצאה מהפילוג בארגון הוא התגייס ללח"י בהנהגתו של יאיר שטרן. שמיר נעצר פעמיים על ידי המשטרה הבריטית והצליח בשני הפעמים לברוח. בפעם הראשונה ברח ממחנה המעצר הבריטי בעכו ובפעם השנייה ברח ממחנה מעצר באריתריאה, לשם גורש עם חבריו ללח"י. הוא שב לארץ כמה ימים לאחר קום המדינה.
"אנחנו הבאנו איתנו את המטען של המחתרת", סיפר שמיר בראיון לפני למעלה מעשור, "שם היה קוד מוסרי מסויים - מסירות עליונה של אחד לשני ואחווה."
מהמוסד לכסא ראש הממשלה
בשנת 1955 גויס שמיר למוסד על ידי איסר הראל. הוא שירת בארגון כ-10 שנים בתפקידים סודיים ומגוונים, ביניהם עקב אחר מדענים גרמנים שפיתחו מערכות נשק למצרים. ב-1973 נבחר לראשונה לכנסת כחלק מתנועת חירות. שמיר היה פוליטקאי מסוג אחר, חסר גינונים ישיר ענייני וממעט בדיבורים.
הוא מונה ליו"ר הכנסת ב-1977 בעקבות המהפך ועליית בגין. הוא אירח את אנואר סאדאת, אך נמנע בהצבעה על הסכם השלום. למרות שהאמין בכנות כוונתיו של סאדאת, הביע שמיר ספקות לגבי התהליך. "בדרך כלל ערבי איננו משתוקק לשלום כמו היהודי", אמר שמיר שנים לאחר חתימת הסכם השלום, "הם רוצים שלום בתנאים שלהם, בלעדינו, שאנחנו לא נהיה כאן".
ב-1983 החליף שמיר את מנחם בגין הפך אז לראש הממשלה השביעי של מדינית ישראל וראש הממשלה השני מטעם הליכוד. שנה אחר כך הוא ושמעון פרס שימשו לסירוגין כראשי ממשלה במסגרת ממשלת האחדות הלאומית, ובעקבות הבחירות ב-1988 תפקד שמיר כראש ממשלת האחדות ולאחר מכן כראש ממשלה צרה.
בבחירות לכנסת ה-13 בשנת 1993 הפסיד שמיר את ראשות הממשלה ליצחק רבין שעמד בראש מפלגת העבודה.
התגאה בקליטת העלייה מרוסיה
בתקופת ממשלתו של שמיר היו ארבעה ציוני דרך משמעותיים בהיסטוריה של מדינת ישראל: מדיניות האיפוק מול מלחמת המפרץ הראשונה ב-1991 אשר זכתה להערכה גדולה בעולם שנתנה לישראל יתרון בזירה הבינלאומית, מבצע "שלמה" שהביא 14,000 יהודים מאתיופיה ברכבת אווירית לישראל וועידת מדריד, אליה הגיע שמיר לאחר לחץ בינלאומי. אך האירוע שבו שמיר הכי התגאה במהלך שנותיו כראש ממשלה היה קליטת גל העלייה העצום מברית המועצות לאחר נפילת ברית המועצות בשנת 1991.
בשנת 2001 קיבל שמיר את פרס ישראל על מפעל חייו ותרומתו למדינה. בנימוק הבחירה כתבו השופטים על שמיר כי "במשך כל חייו ופעילותה עמדו המדינה שלומה, בטחונה ושלמותה במרכז שאיפותיו עשייתו. את מלאכתו עשה בקנאות, באהבה ובמסירות אין קץ לעמו ולמולדתו".
בסיפרו סיכם שמיר את המורשת שקיווה להשאיר על ההיסטוריה של עם ישראל :"אני רוצה שיזכרו אותי כמי ששמר על ארץ ישראל, עשה כמיטב יכולתו לשמור על האינטרסים ועל עתידה של מדינת ישראל".