באותו יום מר של 11 בספטמבר 2001, בשעה 15:55, היינו אמא ואני בבית והתכוננו לצאת לסידורים. מהדורת החדשות של השעה 16:00 נפתחה בהודעה על מטוס קטן שהתנגש באחד ממגדלי התאומים בניו יורק.
מיד פתחנו את הטלוויזיה. התמונה הראשונה שהייתה על המסך הציגה אש ועשן עולים מחלקו העליון של המגדל הצפוני, ובהמשך נעתקה נשמתנו כשמשום מקום הגיח מטוס נוסעים גדול שהתנגש במגדל הדרומי.
אמא החלה לחשוש וביקשה ממני להתקשר אליך. ניסיתי לשכנע אותה שאין כל סיבה לפחד, משום שמתוקף תפקידך, כנשיא חברת "גולדטיר טכנולוג'יס", לא היית אמור להימצא כלל באזור - במיוחד בשל העובדה שהתגוררת בניו ג'רסי, הרחק משם.
אמא, שלעולם נשארת אמא, סירבה להסכים - ואילצה אותי תוך זמן קצר להתקשר אל הטלפון הנייד שלך. אחרי שחייגתי שמעתי מהצד השני את קולך, אבל בהודעה המוקלטת של התא הקולי. ביקשתי ממך שם לשוב אלינו, אבל אמא דרשה כבר אז להתקשר באופן מידי אל רעייתך, סיגל.
קשה היה להשיג את סיגל. קו הטלפון שלה היה תפוס, ורק אחרי 10 דקות הצלחתי סוף כל סוף לשמוע את קולה. כשענתה, שאלתי אם כולם בסדר - ונדהמתי כשזעקה: "לא! חגי נמצא שם, במגדלי התאומים. הוא הוזמן להיות מרצה אורח בכנס מנהלי בנקים בקומה ה-106 של המגדל הצפוני".
הרעייה המשיכה וסיפרה אחוזת בהלה: "חגי שוחח עמי זה עתה בטלפון. הוא אמר שהתפוצצה פצצה בבניין ושיש הרבה עשן ואש. הוא גם אמר שהוא מעריך שהוא לא יוכל להיחלץ משם - וסיים בדברי פרידה אישיים ממני ומהמשפחה".
את הרגע שבו שמעתי את החדשות האיומות הללו לא אשכח לעולם. אני עמדתי ליד הטלפון הקרוב למטבח, בעת שאמא שוחחה בטלפון אחר. חשנו באחת כי השמיים נופלים עלינו, ויחד פרצנו בבכי תמרורים. כל תכניותינו לאותו היום, מטבע הדברים, התבטלו - ואחרי שעדכנו את האחים ישי ופזית - נותרנו רתוקים לטלוויזיה. אז, בשידור ישיר, חזינו במגדל הדרומי והצפוני קורסים בזה אחרי השני.
חגי יקר, במשך כל ימי חייך היית לנו בן נאמן. כל אימת שאירע פיגוע בסביבתנו, מיהרת להתקשר כדי לוודא שכולם בסדר. היית בעל נאמן ואוהב לרעייתך סיגל ואב אוהב ומסור לילדיך רועי ונעמי, שהיו אז רק בני חמש ושלוש.
היית אדם מוערך ונערץ לא רק על ידי בני משפחתך האוהלים, אלא גם בקרב חבריך לספסל הלימודים וכמובן שעל מוריך - אותם אנשים שכולם רכשו לך הערצה על הישגיך ועל המצוינות שצברת בכל תחום שבו נגעת בחייך.
איש עסקים מגיל חמש
נולדת בתל-אביב. התחלת לגלות עניין ב"ביזנס" כשגרנו בשכונת מעוז-אביב. כשהיית בן חמש, בגן הילדים, ניהלת בלי ידיעתנו, משא-ומתן עם בעל חנות מכולת והצעת לו שתהיה מוכן לשמור על ארון הגלידה שלו מדי יום החל מהצהריים כדי שאיש או ילד לא ייקחו גלידה "וישכחו" לשלם. לא שכחת גם לסכם את התמורה לעסקה והיא שמדי יום תקבל גלידה אחת. מאז סיכום "העסקה", ביקשת מאמא לסיים כל יום את ארוחת הצהריים במהירות כדי להיות "פנוי לעבודה".
כאשר הגעת לגיל 11 התחלת עסק של מכירת לחמניות טריות בשכונה. לשם כך השכמת מדי יום בשעה 05:00, בכניסה לבנין חיכתה לך שקית ענקית עם לחמניות שנהגת להזמין ממאפיה. קיבלת הזמנות מיותר מ-1000 משפחות וחילקת בהתאם להזמנות את הלחמניות לשקיות קטנות, על ידי הנחתן על ידית דלת הכניסה של כל משפחה. מדי יום חמישי נהגת להוסיף לשקית את החשבון השבועי וביקשת שהתמורה תוכן עבורך בשקית שתונח למחרת על ידית הדלת. לרגל העומס שכרת חבר מהכיתה, כדי שיסייע לך בחלוקה.
לאחר שהתחלת לימודי תיכון ב"קלעי" בגבעתיים, מכרת את ה"עסק" ממנו הרווחת יפה וקנית תחילה אופנוע ולאחר מכן את מכוניתך הראשונה -חיפושית. את כל העבודה הזו יזמת בעצמך. לא ביקשת עצה מאיש וגם לא ביקשנו שתעבוד כי יכולנו לסייע לך בכל נושא. אני שומר את הספר שבו ניהלת את כל החשבונות של ההזמנות, ההכנסות וההוצאות.
בגיל 12, והפעם, לאחר שקיבלת אישור מאיתנו, הצטרפת כשוער לקבוצת הנערים של הפועל פ"ת. המאמן הראשון שלכם היה אברם גרנט. אני הייתי מסיע אותך לאימונים והייתי צופה בהם ובך כאשר אתה כל הזמן מפגין מנהיגות ומזהיר בקולך הרם את השחקנים מפני "סכנות" של שחקני הקבוצה היריבה. מאוחר יותר כאשר למדת בבית הספר התיכון יזמת "עסק" חדש. התחלת לייבא מלונדון תקליטי פופ עבור תלמידים בבית הספר, לאחר שקיבלת מהם הזמנות לרבות תשלום מראש. דאגת בעצמך להשגת הקצבת מטבע זר בבנק הסמוך לביתנו. כל זאת ללא התייעצות עם אף אדם.
התקבלת לעתודה האקדמאית והתחלת בלימודי כלכלה ולאחר מכן מנהל עסקים באוניברסיטת בר אילן שעליה צפית מחלון חדרך מאז היית ילד בבית הספר היסודי. סיימת את לימודיך בשני המקצועות בהצטיינות יתרה. אפילו הוזמנת לכנסת יחד עם קבוצת סטודנטים מצטיינים, והיינו גאים כתמיד. במקביל, סיימת קורס קצינים (חניך מצטיין, אלא מה) ונשאת את דבר החניכים במסיבת הסיום.
שירתת ביחידת היועץ הכספי לרמטכ"ל ובהיותך בדרגות סגן וסרן צעיר מלאת כבר תפקיד של רס"ן - ראש מדור אג"מ. ביום העצמאות הוענקה לך תעודת קצין מצטיין ע"י הרמטכ"ל ברק. בהיותי היועץ המשפטי של משרד הביטחון הייתי מופתע, מדי פעם, לפגוש אותך ביחד עם היועץ הכספי לרמטכ"ל, ממתינים להיכנס למנכ"ל דוד עברי, על מנת להכין אותו לקראת פגישותיו עם ראשי האוצר.
אחרי השירות הצבאי החלטת ליטול את רעייתך סיגל ולנסוע לארה"ב על מנת ללמוד את השוק. רק ארבע שנים לאחר שהגעת לשם מינו אותך, בן 29 בסך הכל, לנשיא חברת ההיי-טק "סאנגארד". אחד המנהלים הדביק לך את הכינוי:"Hagay, what a guy"!. פרסמת מאמרים בעיתונים כלכליים וטכנולוגיים בארה"ב ובישראל. כן הוזמנת להרצות ולהתראיין בטלוויזיה בכל העולם. הפכת למרצה מבוקש בכל מקום.
תמיד נאמר עליך שבכל תפקיד היית הדינמו-בוסטר-טורבו של כל חברה. מילאת כל תפקיד בהחלטיות אך בחיוך ובחוש הומור. אמרו עליך שהיית מנהל שידע את נפש האדם, היית מצליח למכור את המוצרים שלך תמיד ברוח טובה ואפילו כאשר היית מפטר עובד היית עושה זאת ברגישות, כאדם המבין את תחושתו הקשה של המפוטר.
תמיד פעלנו להנציח את האסון
מאז האסון שפקד אותנו, אבא שלך יזם הקמתם וחנוכתם של עשרה אתרי הנצחה לכל הנספים בהתקפה תוך ציון שמם של החללים הישראליים. האתר האחרון שהוא המרשים והגדול מכולם הוקם על ידי הקרן הקיימת ביחד עם עיריית ירושלים וכל אחד מ-2980 השמות של הנספים בהתקפה של ה-11 בספטמבר חקוק על 20 טבלאות נחושת הצמודות לאתר. במרכז האתר, שעוצב על ידי אליעזר וויסהוף, הוצב לפיד בגובה 9 מטרים שבבסיסו דגל ארה"ב.
אבא נאם בשם ההורים השכולים בחנוכת המקום בנובמבר 2009, כפי שגם נאם בשם ההורים השכולים בחנוכת כל אחד מתשעת האתרים הקודמים. לא מכבר, לאחר שנחנכו עשרה אתרים להנצחת אלפי הנופלים, עלה בידי אבא שלך לשכנע את אוניברסיטת בר-אילן להקים שער כניסה לאמפיתיאטרון המוביל ל-"גן האחדות" הקרוי "שער חגי שפי" והוא מצוי במקום מרהיב. ניתן לראות את כל אתרי ההנצחה באתר האינטרנט שנוצר על ידי אחיך אוהבך ישי: www.hagayshefi.info
בשנה זו נעשה צדק מאוחר עם בני העוולה שרצחו אותך ואת יתר האזרחים החפים מכל פשע ואוהבי השלום באותו יום. בשנה זו ייערך טקס חנוכת אתר הזיכרון הלאומי במקום בו עמדו שני המגדלים של מרכז הסחר העולמי.כן ייחשפו שמות כל הנופלים שנחקקו באותיות זהב.אמא, אני ואחיך ישי נשתתף בטקס במנהטן וכן נשתתף בקונצרט בו תושמע לראשונה יצירה שאחיך ישי כלל באלבום שירים אחרון שלו - "רקיע הזהב" שיושמע ע"י תזמורת סימפונית בניו יורק.
נזכור אותך תמיד
איננו יכולים להאמין כי עברו כבר עשר שנים. אין יום ואין שעה שאינך נמצא עמנו במחשבותינו ואיננו יכולים להאמין שמן הבחינה הפיזית תמשיך לא להיות עימנו. מיום שהלכת מאתנו הענקנו לסיגל ולילדיך האהובים את מיטב אהבתנו ונמשיך לעשות זאת. ילדיך נקלטו בישראל נפלא. הם תלמידים מצטיינים עם המון חברים ולנו נשבר הלב שאינך יכול לראות את ילדיך בתפארתם. כולנו במשפחה נזכור אותך תמיד, ננצור את דמותך ואישיותך בלבנו ולעד תמשיך להיות מקור לגאוותנו.
נוח על משכבך בשלום, בננו חגי האהוב והנערץ שלנו, והיה נא מליץ יושר למשפחתך, לצה"ל ולעם ישראל כולו. אוהבים, אמא אסתר ואבא דב.