לפני כ-10 שנים, בינואר 2002, נערכה באולם "ארמון דוד" שבחדרה חגיגת בת-המצווה של נינה קארדשוב. ב-22:45 נכנס לאולם עבד א-סלאם חסונה, מחבל פתח משכם, שהחל לירות לכל עבר בנשק אוטומטי. הערב החגיגי הסתיים במרחץ דמים שגבה את חייהם של שישה קורבנות - בהם גם סבא של נינה ודודהּ. למרות התוצאות הרצחניות, עבור רבים מדובר בפיגוע שכמעט ונשכח - אבל בני המשפחה, שנקלעו לקציר דמים בעיצומה של השמחה, רואים באותו יום נקודת מפנה קשה בחייהם. גם בחלוף עשור מאז הירי הקטלני הם מתקשים להשתקם מאירועי אותו הלילה - וממשיכים להתמודד עם השלכותיו החמורות.
אינגה קארדשוב, אמה של נינה, היום בת 44. שתיהן מתגוררות בחדר אחד בבית שכור ומתפורר - ובחדר הסמוך מתגורר האח אנטולי. הוריה של מי שהייתה בערב הפיגוע כלת בת-המצווה התגרשו מאז אותו אירוע - והאב, שעד אז היה סוחר חרוץ, מתגורר היום בנפרד - בדירתה של אמו. קונסטנטין קארדשוב, כיום בן 54, הספיק לעבור לא מעט בחייו עד שהטרור הלם במשפחתו: הוא נולד בקווקז ובעברו שירת כקצין בצבא הרוסי, היה רקדן בלהקת פולקלור ורכש השכלה כטכנולוג מזון.
בני משפחת קארדשוב עלו לישראל כשנינה הייתה רק בת שמונה. האם אינגה פתחה דף חדש בחייה כאישה חזקה וממולחת שנהגה לנסוע לאיסטנבול מדי חודש ולהביא משם סחורה - מוצרי טקסטיל שונים שהיא ובעלה מכרו בשווקים והתפרנסו בזכותם בכבוד. כך, אחרי ארבע שנים של עבודה קשה ומאומצת, הם הצליחו לרכוש בית דו-קומתי וגדול בחדרה.
השמחה הראשונה בארץ הפכה לסיוט
חגיגת בת-מצווה של נינה הייתה השמחה הראשונה שבני משפחת קארדשוב ערכו בארץ. זו הייתה עבורם הזדמנות להראות לכל הקרובים איך "עשו את זה" והצליחו. "התחלנו לתכנן את האירוע שנה מראש", סיפרה אינגה. "כל הזמן חיפשתי בגד יפה לקנות לאירוע וחיפשנו אולם".
אחרי ציפייה רבה והתרגשות יצאה התכנית לפועל - ובני משפחת קארדשוב קיבלו את אורחיהם הרבים באירוע חגיגי, מפואר ומושקע. גם היום זוכרת היטב כלת בת-המצווה דאז את הרגעים שהפכו את השמחה הגדולה לטרגדיה קשה. "אני זוכרת שקפאתי. הסתכלתי פשוט לשם וקפאתי. לא יכולתי לזוז", שיחזרה נינה - שמצאה מקום מחבוא יחד עם אחת מחברותיה. "אני גם זוכרת שהיא שאלה אותי מה זה ובאינסטינקט אמרתי לה שהורגים אותנו".
המחבל הספיק לרוקן מחסנית שלמה. אביה של נינה גילה תושיה רבה וברגע שבו זיהה שהירי נפסק - הסתער עם אחיו על המחבל, שהתכוון לטעון את נשקו במחסנית חדשה. שתי ידיו של קונסטנטין נשברו מעוצמת המכות שהנחית על גופו של המחבל. עד לבוא המשטרה, הספיקו אורחי בת-המצווה הזועמים להלום ברוצח בכל דרך אפשרית ואף עקרו את עיניו. זמן קצר מאוחר יותר התברר שהאיש בכל זאת הצליח לשרוד, ומת מיריית שוטר שחשש כי נשא על גופו חגורת נפץ.
בני המשפחה אומנם שרדו, אבל חייהם המשותפים החלו אט-אט להתפורר. בעקבות הפגיעה בידיו, נאלץ קונסטנטין להיעדר מעבודתו למשך יותר מחצי שנה. אחר כך התקשו הוא ורעייתו למכור את הסחורה ששיווקו - והשניים החלו לשקוע בחובות. בניסיון להיחלץ מהמצב שאליו נקלעו בני המשפחה, הידפק האב כמעט על כל דלת אפשרית כדי לנסות ולקבל הלוואה - אך לשווא. אם לא די בכך, המשיכו השלכות הפיגוע לגבות קורבנות בנפש: ושנתיים לאחר ליל הרצח בחר בן-דודה של נינה לשים קץ לחייו, אחרי שלא הצליח להשתקם מהמראות הקשים באולם השמחות.
החובות שאליהם נקלעו בני המשפחה הלכו וטפחו, עד כדי שהקוטג' שבו גרו נינה ובני משפחתה עוקל. האם, אינגה, חולה - אך למרות זאת מנסה לתרום לפרנסת המשפחה ויוצאת לעבוד בניקיון בתים. נינה משמש אחראית משמרת במקדונלד'ס ואחיה הצעיר השתחרר רק לאחרונה משירות בצה"ל. המשפחה כולה שרויה בעומקו של ייאוש מנוון. לנוכח כל המאורעות שפקדו אותה ואת משפחתה, בחרה אם המשפחה שלא להסתיר את העובדה שהיא מצטערת שהחליטה לעלות לארץ ולקבוע את מקום מגוריה בישראל.
גם נינה עצמה לא חוסכת ביקורת בהתנהלות המדינה. "אתה הרי מצפה שבבית שלך, במדינה שלך, דווקא בגלל שאתה יהודי ואחרי כל מה שעברת - שלא ישאירו אותך ככה מאחור", היא האשימה. "זה מה שעושים - וזה מאכזב. אניי לא חושבת שמישהו יכול להאשים אותי על זה שאני לא רוצה להישאר פה. החיים שלי פה הלכו פשוט לעזאזל".