זה היה כיבוש מהיר: תוך פחות מארבע שנים האופניים החשמליים השתלטו על הכביש שלנו, על השבילים וגם על המדרכות. ארבע שנים והמדינה עדיין לא הצליחה לרסן, לחוקק או לאכוף - ומאז חוקי התנועה הוחלפו בחוקי הג'ונגל.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לחדשות 2 בפייסבוק
עד לפני כחודשיים ליסה ליפשיץ הייתה אישה עצמאית, מתפקדת וחיונית. היא צעדה שלושה קילומטרים בכל יום, ושימשה כסבתא פעילה. "הבן הצעיר שלי גר בראשון לציון, אז הרבה פעמים הייתי נוסעת אליו לעשות ביבייסיטר לילדים", היא מספרת. "גם ברכבת, גם באוטובוס,ולא הייתה בעיה בכלל. פתאום אני מרגישה כל כך חסרת אונים".
החיים של ליסה השתנו, כנראה באופן בלתי הפיך כשירדה מביתה וצעדה על המדרכה בדרך אל סל המחזור. "הלכתי לזרוק את הבקבוקים", שיחזרה ליסה. "הילדה פשוט פגעה בי, העיפה אותי, היא נכנסה בי במלוא הכוח, עפתי על הרצפה, על המדרכה, היא נעלמה, התחלתי לצרוח. היא אפילו לא עצרה".
בעקבות התאונה ליסה הייתה חודש באשפוז באיכילוב, סבלה משבר במרפק, ניתוח, רגל שהתקצרה ושיקום ארוך עוד לפניה. הנערה הרכובה על אופניים חשמליים נעלמה, פיצוי ביטוחי כלשהו, אין לתאונה כזו, ומאז ליסה חוששת בעיקר מהתאונה הבאה.
כשבוחנים את הנתונים, מתגלה סטטיסטיקה מפחידה. בשנת 2014 נהרגו שני רוכבי אופניים חשמליים. בשנת 2015 נהרגו כבר ארבעה. מאז תחילת שנת 2016 נהרגו כבר תשעה רוכבים, אחד מהם בן 15 נהרג השבוע בפתח תקווה. מדי יום נפגעים לפחות 4 בני אדם בתאונה של אופניים חשמליים.
"אנחנו, הולכי הרגל, לא יכולים ללכת ברחובות", סיפרה חגית אוחיון, שפתחה את עמוד הפייסבוק "מחזירים את המדרכה להולכי הרגל". "זה לא רק רוכבים שנדרסים ונפגעים, אלו גם הולכי הרגל שאין להם חלופה".