חודשיים עברו מאז שניב נחמיה, שנאבק במחבל בסופרמרקט ביבנה, הפך בעל כורחו לגיבור היום. נחמיה והמחבל יצאו מהבית כמעט באותה השעה: ניב מביתו שבקריית עקרון בכדי להכין את הסניף עבור הלקוחות הראשונים של הבוקר. המחבל, אסמאעיל אבו עראם, בן ה-19, מביתו בכפר יטא, במטרה ברורה לרצוח ולבצע פיגוע. ליווינו את נחמיה בתהליך השיקום הקשה, הוא שיחזר את המחשבות שעלו ברגעי האימה וסיפר למה הגיע לבית המשפט השבוע להסתכל למחבל בעיניים: "זה לא כדי להראות שאני ניצחתי ויצאתי גיבור, זה להראות לעם ישראל שהצלחנו שוב לעמוד מול אותו טרור ולנצח".
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
קצת לפני השעה 11 בבוקר הם נפגשו לראשונה. "הוא שאל אותי איפה השירותים" סיפר נחמיה. "רבע שעה אחרי קרה מה שקרה". בעוד ניב, עם גבו אליו סידר מוצרים על המדף, שלף המחבל סכין שלקח מתוך הסופר ודקר את ניב ללא רחמים. "אני זוכר כל רגע של הדקירה", הוא שיחזר. "כמה שניסיתי לצעוק, הבן אדם היחיד ששמע אותי זה רק אני". במשך שניות ארוכות נאבק ניב באומץ לב ובידיים חשופות במחבל שטוף שנאה. עיכב אותו, לבסוף גם העיף את הסכין מידו.
בינתיים, הלקוחות והעובדים נמלטו מהסניף. "התחלתי להיחנק. אז אני נאבק תוך כדי", שיחזר נחמיה ותיאר איך איבד את תחושת הזמן. "אני זוכר שהמחשבה העיקרית שלי הייתה שאני נלחם על החיים שלי בגלל הילדים והאישה". הוא פונה לבית החולים קפלן במצב אנוש כשהוא דקור בצוואר, בראש ובחזה. את אבי העורקים המחבל פספס במילימטרים בודדים, נחמיה אושפז במשך כמעט חודש ועבר ניתוחים מורכבים, בין היתר לשחזור הוושט שנקרעה.
אשתו סיגל מלווה אותו כל העת וסועדת אותו במסירות, מאז הפיגוע היא לא יכלה לחזור לעבודה. משפחתו, כמוהו, נקרעו משגרת יומם. "ניב שהיה לפני וניב שנמצא עכשיו הם שני אנשים אחרים לגמרי", סיפרה אשתו של נחמיה. "היו לנו חיים אחרים, היינו מבלים ביחד ומבלים כמשפחה". בתודעה של הציבור הוא פצוע קשה שניצל בנס ושוחרר מבית החולים, אבל עבורו ועבור משפחתו האירוע רחוק מלהסתיים.
הנחמה המעטה בתקופה הזו מגיעה מהדברים הקטנים - מכתבים, מסרונים וביקורים. הם מודים על החום והאהבה שמעניק להם עם ישראל מאז הפיגוע. אל הסניף הוא עדיין לא מסוגל לחזור, גם לא לביקור קצר, הוא עדיין מתמודד עם הרבה בעיות בריאותיות ובעיקר עם הטראומה הנפשית.
ביום חמישי השבוע הגיע נחמיה לבית המשפט המחוזי בלוד לפגוש את המחבל שניסה לרצוח אותו. ניב החליט שהוא לא מוותר, הוא ישב על הספסל באולם וחיכה בשקט. כל מה שרצה זה להסתכל למחבל בעיניים ולהראות לו שלמרות שגופו שבור את רוחו הוא לא יצליח לשבור. "הייתי מוכן להתעמת איתו שוב", הוא אמר. "עם כל הנכות שלי עכשיו, את אותו מקרה, לחזור על אותו מקרה רק שהפעם לא יבוא כמו פחדן מאחורה ויבוא פנים מול פנים".
ניב זכור בתור הגיבור מהסופר ביבנה, אבל מאז היום יום שלו לא נראה כזה הרואי - השגרה שלו סבוכה וארוכה, ומורכבת מהרבה כשלונות ורגעים קטנים של אופטימיות. הרצון לחזור הביתה, להצליח ללכת, להצליח לאכול - להיות שוב בחיק המשפחה.