פחות מיממה לאחר ששופטי בג"ץ החליטו לפסול סעיפים מרכזיים בחוק המסתננים, מבקשי המקלט מאפריקה מסרבים לצאת בחגיגות. מנגס מאריתריאה, העובד במספרה בנווה שאנן, לא מתרגש יותר מדי מהפסיקה האחרונה. לדעתו זה לא ממש משנה: "עכשיו החליטו ככה, ופעם אחרת יחליטו ככה. מה זה משנה?".
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
"אם המשטרה רוצה היא עוצרת אותנו בכל מקרה", הוסיף מנגס. "אני לא מרגיש פחות נרדף עכשיו. אני מכיר אנשים שהלכו לחולות, לא היה להם מה לעשות, אני אוהב את ישראל ומקווה להישאר בישראל ואני לא מפחד. רק מהאלוהים אני מפחד".
איברהים מוסא מדארפור, נמצא כבר שש שנים וחצי בישראל. "החלטה טובה מאוד", הוא אומר. "שמעתי הרבה שפוגעים שם בבני אדם וטוב שהמקום הזה ייסגר. אני מאוד אוהב את המדינה והחלטות כאלה גורמות לי לחשוב שהמדינה מאוד טובה. יש לי חברים שהלכו לחולות וחזרו ואמרו שזה כמו כלא, אתה בחיים אחרים, לא כמו כאן בתל אביב או בערד או באר שבע - הכל רק לא חולות. אתה חייב לחתום, להיות סגור, אתה לא יכול לעשות סידורים. אתה לא חי חיים רגילים".
"הבעיה היא לא בבית המשפט אלא בשוטרים שבשטח"
איברהים יושב בגינת לוינסקי אחרי שפוטר, מאחר והמעסיק לא יכול היה לשחרר אותו מדי חודש לשבת במשרד הפנים על מנת שיוכל להסדיר את הויזה. "יש לי ילד בן 4 וחצי, אני חייב לעבוד כדי להאכיל אותו", מציין איברהים. "אני מקווה שהמצב ישתנה. היום ההרגשה שלי יותר טובה מכל השנה האחרונה שהייתה נוראית, המון גורשו ויש תחושה של פחד ברחובות, אני מרגיש שיכולים לעצור אותי מתי שרוצים וסתם, הבוקר מרגיש לי טיפה טוב יותר".
עבדו, גם הוא מדארפור, מסתובב בגינת לוינסקי ומביע סיפוק מההחלטה. "הבעיה היא לא בבית משפט אלא השוטרים בשטח", הוא מסביר. "אותם לא מעניין, הם יכולים להרביץ לך בלי סיבה. אני גם לא מאמין שיתנו לנו כאן סתם לחיות בשקט, גם אם יסגרו את חולות אז ימצאו דברים אחרים. הם יקצרו עוד יותר את הוויזות, יסגרו עוד משרדים של ההגירה וימשיכו לעצור סתם, אני מקווה שרק יתנו לחיות בשקט".