בכל שנה, כשמגיע יום הזיכרון לשואה ולגבורה, מתפרסמים סיפורים רבים ועדויות רבות של הניצולים המספרים את סיפורם. אבל מתי בפעם האחרונה נשאלו ניצולי השואה - לא על העבר, אלא על העתיד? שאלנו את הגברים והנשים ששרדו את זוועות השואה וזכו לעלות לארץ מה הם מאחלים לדורות הבאים ומה המסר שהם מבקשים להעביר הלאה.
לעדכונים נוספים ולשליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לחדשות 2 בפייסבוק
אפרים קרני נולד בהונגריה ב-1926. אמו ושלושת אחיו נספו באושוויץ. הוא ניצל ועלה לארץ ב-1948. "לי היה רע בתור ילד, הפסדתי את כל המשפחה שלי", הוא סיפר. "היום יש לי משפחה וזה הניצחון שלנו. לדורות הבאים אני רוצה להגיד שילמדו הרבה ושיזכרו אותנו, שהיה לנו קשה. שינצלו את כל מה שאנחנו לא זכינו לנצל. אני בניתי את הארץ משום דבר, הגעתי מקפריסין כשרק בגד ים לגופי. הצעירים צריכים לדעת לשמור על הארץ - ככה יום אחד יהיה פה טוב".
יששכר פרקט נולד ב-1925 בפולין ובגיל 7 היגר עם משפחתו לצרפת. כשהנאצים פלשו למדינה הוא הסתתר עם משפחתו בדירת מסתור, שם נשארו כשנתיים וחודש עד תום המלחמה. ליששכר חשוב בעיקר להדגיש לדורות הבאים עד כמה חשובה מדינת היהודים. "הם צריכים לדעת לשמור על מדינת ישראל, לשמור שתהיה מדינה ליהודים, מה שלא היה בזמן השואה", הוא אמר. "שלא יפחדו לשמור על היהדות. תמיד יש אנטישמיות, בכל מקום וגם באירופה היום. אני יודע שהיום יש יהודים שחוזרים לברלין, עושים שם כסף, אבל ליהודים טוב רק בישראל. שיישארו במדינת ישראל".
חנה זלצר נולדה באוסטריה ב-1923 ועברה עם משפחתה לרומניה, שם חיו כשפרצה מלחמת העולם השנייה. חנה איבדה את שני הוריה במהלך המלחמה ועלתה בשנת 1946 לארץ עם אחותה ואחיה, שנהרג במלחמת העצמאות. "אני מאחלת לכולם שיהיו אנשים טובים", היא אמרה. "הכי חשוב שידאגו אחד לשני ושיהיו ביחד ושיאהבו אחד את השני. לא להסתכסך ולא לריב. אני מאחלת להם שבחיים לא יעברו את מה שאני עברתי. המשפחות שלנו כל כך נפגעו והידלדלו, שמי שנשאר צריך להיות ביחד. צריך לשמור על קשר גם אם לא גרים ביחד".
"הכי חשוב לשמור על אחדות העם"
ריטה בלונד נולדה ב-1936 ברומניה ועלתה לארץ ב-1951. היא מבקשת להדגיש את חשיבות הנצחת השואה. "צריך להנציח את השואה בכל שנה, ואם אפשר יותר אז עוד יותר טוב", היא אמרה. "צריך לעשות כנסים מדי פעם, להסביר לילדים אפילו מגיל הגן, וקל וחומר בכיתות היסודי והתיכון, שלא ישכחו". לדבריה, חשוב שהדורות הבאים ידאגו שהשואה לא תחזור על עצמה. "שלא ישכחו שיש לנו את הצבא הכי טוב בעולם ושאנחנו תומכים בכל החיילים שלנו. סבלנו מספיק ונקווה שזה לא יחזור".
"שישמרו על אחדות העם, זה הדבר החשוב ביותר", הדגיש זכריה פריד, שנולד בהונגריה ב-1928 ועלה ארצה ב-1947 כשהיה בן 19. "שידברו כמה שיותר על השואה ויגבירו את הזיכרון של השואה. שימשיכו לספר את הדברים ממי שעוד נותר וזוכר, וגם מי שרק שמע, שימשיך להעביר לאחרים על מנת למנוע את השואה הבאה".
גם מגדה רחל פלדמר, שנולדה ב-1925 בהונגריה ועלתה ארצה בשנת 1949, רוצה שהדורות הבאים יבינו את חשיבותן של משפחה וערבות הדדית. "שיהיו חזקים וינהגו כמו משפחה אחת גדולה כאן בארץ", היא אמרה לדורות הבאים. "שכל אחד יעזור לשני כמו שאנחנו עשינו כשהגענו ורק קיבלנו את המדינה".
אברהם אברהם נולד ב-1930 ברומניה ועלה לארץ ב-1945 כשהיה בן 15 בלבד. המסר שלו לדורות הבאים הוא שיקפידו שלא לעשות לאחרים את מה שהנאצים עשו להם. "אל תעשה לזולתך מה ששנוא עליך", הוא הדגיש.
בהכנת הכתבה סייעה שמרית פלדמר.