זורעים בדמעה: החקלאות בישראל, שפעם הייתה סמל לאומי-ציוני, ערך עליון, הולכת וקורסת. חלקה של החקלאות בתוצרת הלאומית התכווץ בעשור האחרון בכ-50% - והתמיכה שהמדינה מעניקה לחקלאים היא פחות מחצי מהתמיכה לה זוכים החקלאים באיחוד האירופי.
צפו: סדרת הכתבות "מאבדים את הצפון"
"מאבדים את הצפון": המרדף אחר רופאים ובדיקות
"מאבדים את הצפון": מחדל הבריאות שעולה בחיי אדם
"מאבדים את הצפון": אין עבודה ואין תקווה
"מאבדים את הצפון": "למה אומרים לנו לא לחלום בגדול?"
המכה האחרונה על חקלאי הצפון היא העלאת מחירי המים לחקלאות. מ-65 אגורות בממוצע לקו"ב ל-92 אגורות. 40 אחוזים יותר. בעוד 4 שנים, צפוי המחיר לזנק לשקל ו-54 אגורות. התוצאה הצפויה: כולנו נשלם יותר על הפירות והירקות, ועוד אלפי משפחות של חקלאים עלולות להגיע לקריסה כלכלית.
"נולדתי לתוך החקלאות", מספר אורי דורמן, חקלאי המשמש גם כיו"ר החברה לפיתוח הגליל. "אם לא הייתי עובד בחוץ, היה לי קשה מאוד. בלתי אפשרי לחיות היום ממשק בהיקף של 60 דונם". גם דורמן מודע, כאמור, להתייקרות במחירי המים - ומצביע על הבעיות המהותיות שעלולת להיווצר עקב כך.
"מצב של מחיר מים אחיד בכל הארץ ישפיע באופן משמעותי וחמור על הרווחיות של הגידולים החקלאיים. במחיר המים הזה, חקלאים יפסידו כסף ויפסיקו לגדל גידולים שונים - מספר לא מבוטל של מפעלים בצפון ייפגעו או אפילו ייסגרו. מדובר בחייהן של אלפי משפחות שתלויות בהכנסה הזו".
החקלאות כבר לא נמצאת במקומות הראשונים מבחינת סדר העדיפות של ישראל, בה קשה מאוד לגדל דור ממשיך: "הממשלה אישרה הקצאה של 15 מיליארד שקלים לפיתוח הצפון - ולא נמצא שם פרק על החקלאות. קשה לשמור על אופטימיות, יש כאן ניתוק של מקבלי ההחלטות מהמציאות שמשתנה כאן והיא חמורה מאוד. משנים סדרי בראשית של התיישבות בת כמאה שנים".