בפעם הראשונה מורשות מצלמות חדשות לתעד ישיבת הנהלת של חברת החשמל, ולא בכדי: משק החשמל הישראלי עומד בפני משבר מהחמורים בתולדות המדינה. "בהיעדר רזרבה או תקלות, נגיע למצב שלא יהיה חשמל - לא לאזרחים, לא לחולים, לא לתעשייה ולא לייצוא", אומר בישיבה המיוחדת הזאת אלי גליקמן, מנכ"ל חברת החשמל.
ננסה לא להפחיד יותר מדי, אבל מה זה בעצם אומר? במקרה של קריסה חשמלית, מעליות ייתקעו, רמזורים ישבתו, חלק מהתעשייה לא תפעל - וזה רק חלק קטן: הפסדים של מאות מיליונים למשק, סיוט לאזרחים, ואולי אפילו סכנת חיים.
בעשור האחרון גדל קצב השימוש בחשמל בארבעה אחוזים בממוצע בכל שנה. הייצור לא הצליח להדביק את הפער, ולכן בקיץ הקרוב - לראשונה מזה שנים, לא שיהיו לנו רזרבות, אלא יחסר לנו חשמל.
מי אשם?
אז איך הגענו למצב הזה? חברת החשמל היא גוף ענק - עם חוב של 63 מיליארד שקלים - שרק הולך וטופח. החברה חייבת רפורמת התייעלות, כי במצב הזה לא ניתן לתכנן תכניות לטווח ארוך.
חשבון החשמל של משפחה ממוצעת בישראל זינק בעשור האחרון ב-46% אחוזים. עד הקיץ הקרוב, התעריף יזנק בעוד שישה אחוזים. אבל הדבר המפתיע הוא שהתעריף בארץ דווקא נמוך מהתעריפים של מדינות מתפתחות בעולם - שמשתמשות בחשמל ירוק יותר ויקר יותר.
מצד שני, צריך לזכור גם את המאבק הסביבתי - בו לא חשוב מי צודק. דבר אחד ברור: המאבק הזה נטל הרבה מאוד זמן ואנרגיה משני הצדדים, שבאה על חשבון ההיערכות שמשק החשמל היה כל כך זקוק לה.
ומעל לכל - ישראל הופכת למעצמת גז. התאהבנו בתוך שמונה שנים בלבד בגז - ושכחנו את כל השאר. נהיינו תלותיים מאוד בגז המצרי, וזה בעוכרינו.
אז מה עושים עכשיו? בעיקר שומעים נבואות זעם על "ישראל מתייבשת" - הגרסה החשמלית, אבל פתרונות אין. וגם הרבה מאוד תלוי בנו - אנחנו נידרש להמשיך לחסוך - ולשלם.