בעקבות הפרסום אתמול במהדורה המרכזית על התפשטות מחלת שושנת יריחו, שפגעה ב-53 תושבים מהיישוב כורזים שבצפון, מסביר פרופ' אלי שוורץ, מנהל המרכז למחלות טרופיות בבית החולים שיבא תל השומר, על נזקי המחלה ועל דרכי ההתמודדות.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
מהי מחלת שושנת יריחו ולמה היא גורמת?
"מחלת שושנת יריחו בארץ מוגדרת כמחלת עור. היא לרוב לא מסכנת חיים, אבל מהווה מטרד קשה שיכול להשאיר צלקות. היא נגרמת מעקיצה של יתוש קטן (זבוב החול) שמעביר מחיות בטבע לאדם את הטפיל שנקרא לישמניה. הטפיל חודר לעור ומתחיל 'לחפור' בו. הטפיל יכול לפגוע גם בפנים וגם בגפיים, ויכולים להיות גם עשרות פצעים בגופו של אדם. חלק גדול מהנדבקים בטפיל הם ילדים".
מעבר למפגע האסתטי, האם המחלה גם מסוכנת?
"ישנו מין של לישמניה שיודע לפגוע גם באיברים פנימיים. למזלנו המין הזה לא נפוץ בארץ. ברוב המוחלט של המקרים בארץ מדובר בלישמניה עורית שאינה מסוכנת לחיים, אבל יכולה להיות מטרידה ביותר".
איך מטפלים במחלה?
"הטיפול הוא מאוד קשה. יש משחה שיכולה לעזור בחלק מהמקרים. זו משחה ממש "שורפת" ולא נעימה. יש הזרקות מקומיות לתוך הפצע. יש גם טיפולים בתוך הווריד שמחייבים אשפוז של שבוע ואפילו חודש, וזה כבר נזק כלכלי לא קטן. יש טיפול יחסית חדש שניתן לסדר גודל של 6 ימים לעומת הטיפול שהיה מקובל ל-3 עד 4 שבועות".
האם יש סכנת התפשטות של המחלה לחלקים נוספים בארץ?
"המחלה מתקדמת מדרום הארץ, וזה הולך ועולה למרכז הארץ - לכיוון החוף. זה מגיע ממזרח למערב. במקומות שיש זבובי חול שעוקצים חיות נגועות (שפני סלע למשל) זה יכול להתפשט. בדרום זה בדרך כלל מכרסמים אחרים. הזבוב עוקץ את החיה".
ניתן בכלל להילחם ביתושים ולהדביר אותם?
"קשה ביותר להדביר את החיות שהן הנשאיות, כמו שפני הסלע, אבל זה לא קל. קשה גם להדביר את זבובי החול. אין אמצעי הדברה כמו שצריך, אין טיפולים טובים או יעילים והמחלה מתפשטת. מדובר בקטסטרופה לאומית, ואין מספיק מודעות. המחלה נכנסת מאזורים פתוחים לאזורים עירוניים. כל אחד באזורים הנגועים חשוף למחלה".