רק בלילה היה לבראבא רגע שקט לעכל, להבין שצריך לבטל תכניות. ההודעה החשובה ביותר בקריירה שלו תפסה אותו בשבוע הכי מטורף שהיה לו בשנים האחרונות. זה לא שהוא כבר תפר לעצמו חליפה לטקס, בראבא פוגש אותנו בתור מנחם פקלמן, מנהל אחוזת דיור מפוארת ומפוקפקת, על סט הצילומים של סדרה חדשה בכבלים.
את ההפסקה הקצרה שהוא מקבל מהמפיק הקשוח, בראבא מבלה ברכב שלנו, צופה בשידור הישיר של הטקס מלוס-אנגלס, בערוץ החדשות. "המשפט איפה שאתה לא מצפה זה קורה מתאים פה ברמות", הוא אומר. ואז מכריזים על הסרט.
"כן! אנחנו שם. אני לא מאמין!", הוא אומר. "אנחנו והאירנים... זה קרה. הנס קרה! טוב, זה... אני לא מאמין, לא...", ואז הוא מבין, שעכשיו מתחילה הלוגיסטיקה, ביטול הצגות ודחיית צילומים.
אתם יודעים איך זה, אתם מכירים את התחושה הזאת ביום שבו מודיעים לך על הזכייה. על אחת כמה וכמה כשמדובר במישהו שבמשך שנים הרגיש מנודה ומוחרם. מי היה מאמין שבראבא כמעט ויתר על התפקיד הזה. אחרי עשרות שנים שהצחיק אותנו בקול רם, הבמאי יוסף סידר ביקש מבראבא לשתוק כמעט כל הסרט ובעצם נטרל את הנשק הכי חזק שלו, הדיבור.
אף אחד לא תאר לעצמו שמהשקט הזה ייצא אחד התפקידים הגדולים שנראו בשנים האחרונות בקולנוע הישראלי. הסצנה שבה המצלמה מתמקדת על פניו במשך כמעט שש דקות, היא סצנה שאף אחד לא היה בטוח בה לחלוטין.
גם הוא לא האמין שיש חיים אחרי יאצק. במשך עשרות שנים הוא נצרב בתודעה שלנו כשחקן קומי חריף ומשוגע. בדרן במהותו, שהמציא שפה של הומור שהייתה ההשראה לדורות שלמים של קומיקאים. ואם מחפשים את המפץ הגדול בקריירה של בראבא, האירוע המכונן שממנו היה ברור שמשהו גדול קורה כאן, מוצאים אותו בחבורה הכי מצחיקה בתולדות הטלוויזיה הישראלית, זהו זה.
אז זה כאילו קלישאה, אבל באמת אפשר להגיד שבראבא נולד מחדש. "אפשר להתחיל להתרווח לפנסיה", הוא אומר, "ואפשר, עכשיו כשאתה מבין עניין, להתחיל לחיות".