מדפים ארוכים של קלטות על גבי קלטות נמצאות בארכיון של משה אלפרט. "לא הערכתי שזה מה שיקרה, שהם יקחו חלק כל כך משמעותי בחיים שלי. להחזיק אותם זה אושר גדול", הוא אומר. על מי משה אלפרט מדבר? על חיית מחמד לא מאוד שגרתית: זאב. להקת זאבים ליתר דיוק.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
פעמיים ביום אלפרט הולך לשמורת הזאבים בקיבוץ אפיקים. בין לבין הוא מצלם אותם, כבר שנים. הוא התחיל כצלם חדשות, והבין שהחיות מעניינות אותו הרבה יותר, והפך לצלם טבע. "ראיתי שלא הצלחתי להתקרב לזאבים בלי שהם ירתעו מהמצלמה, הייתי חייב לחיות איתם ולהפוך להיות חלק מהם. קיבלתי מרשות הטבע והגנים זוג גורים קטנים בני שבוע, ואז התחיל הרומן שלי".
התמונות הראשונות של זוג הזאבים הקטנים משנת 1996 הן התחלה של שרשרת ארוכה. "אני אמרתי לו שאני לא קמה לשום חיה כזאת, גידלתי ארבעה ילדים והספיק לי", אומרת אשתו, נילי. כל המשפחה נרתמה לטפל בגורי הזאב שהלכו וגדלו מיום ליום. 17 שנים אחרי הילדים נולדו הנכדים - גם לזאבים וגם למאמצים.
"בקיבוץ היו צריכים להתרגל ליללות"
עם השנים אסף אלפרט אלפי שעות צילום, והחליט שהוא רוצה להקדיש להם סרט משלהם. "יללת הזאבים" הוא סרט עלילתי חדש, שמספר מנקודת מבטו של הזאב את סיפור חייו. אלפרט בנה להם מאורת המלטה עם ציוד צילום, כדי לא לפספס רגע ביום הגדול. שמונה גורים נולדו והצטרפו לסרט. "אי אפשר לביים אותם, אלה חיות בר לכל דבר. הם התנהגו לפי הדנ"א שלהם כחיות לכל דבר".
בקיבוץ נאלצו להתמודד עם להקה שלמה. "הם היו צריכים לשמוע בלילות את היללות שלהם, אני מקווה שהם יתרגלו". בשמורה נשארו רק הזקנים, הבן שלמד וטרינריה מטפל בהם. אין אפשרות לשחרר אותם לחופשי כי הם נולדו וגדלו בשבי. גיבורי הסרט אמנון ותמר כבר לא בחיים: אמנון מת מזיקנה, ומותה הפתאומי של תמר שבר את ליבו של משה - והוא החליט לפחלץ אותה בביתו. קשר עד המוות, ככה הוא אומר.