הדרך היחידה שבה אפשר לראות את "הפגנת ה-400 אלף", אבן דרך בתולדות המחאה הפוליטית בישראל, שהתקיימה בכיכר מלכי ישראל בשיאה של מלחמת לבנון, היא עם קיטועים רבים, "שלג" על המסך וקטעים רבים שלא ניתן לראות. התיעוד המצולם לא שרד את נזקי הזמן - והתפורר.
אלפי קילומטרים של סרטי הקלטה, פילמים, קלטות עתיקות, מגולגלים וארוזים בקופסאות מצהיבות במדפי ארכיון הטלוויזיה ברוממה. 170 אלף שעות שהן ההיסטוריה הוויזואלית שלנו, מהשנים שבהן רוממה הייתה "ה-טלוויזיה".
"היינו שמחים שמישהו בכלל צופה בזה, לא הייתה בכלל מחשבה שצריך לשמור את זה", סיפרה המגישה המיתולוגית של הערוץ הראשון שרי רז. "זאת היסטוריה שכולה טמונה בארכיב של רשות השידור", אומר מר טלוויזיה חיים יבין. "אם החומרים האלה מתפוררים - העבר שלך מתפורר", מוסיף מוטי קירשנבאום, לשעבר מנכ"ל רשות השידור.
ויצמן בכנסת, יוסי בנאי בכתבה ארוכה ליומן של עמוס ארבל, נשיא המדינה נבון, פרס-רבין מ-1980 בכתבה היסטורית של יורם רונן, אלו הם רק חלקיק קטן מהחומרים שצריך להציל. ובמלחמה הזאת - כל אמצעי כשר. מנהלת הארכיון של רוממה, בילי סגל, חולמת ב-HD. היא מספרת איך היא מתביישת להכניס אורחים מחו"ל מ-BBC או מהטלוויזיה הצרפתית, לארכיון של המדינה המערבית היחידה שעדיין לא מעבירה את הארכיון שלה לדיגיטציה.
בגין כבר אבד - בקרוב גם אבניבי
1978 הייתה שנה נהדרת - יזהר כהן ניצח באירוויזיון והביא המון גאווה לישראל. אבל הקלטת עם הניצחון הזה עומדת להיקרע. כשזה יקרה - לא יהיה תיעוד ויזואלי לאירוע הזה בישראל.
תהליך המעבר מאנלוגי לדיגיטלי כולל שני שלבים: הכנת הקרקע לפני וההמרה עצמה. בילי מאמינה שתוך חמש שנים אפשר לסיים את הכול - ב-40 מיליון שקל בלבד. "אני מניחה שיהיו לנו הפתעות רעות, אני מקווה שיהיו גם הפתעות טובות", היא אומרת.
כשפרשננו הצבאי אהוד יערי קפץ למצרים ללא אישור עם המפיק אלכס גלעדי, בגין ודיין רתחו ודרשו להעמיד לדין את שני החצופים. הפילם שתיעד את בגין חוזר לארץ מקמפ דיוויד התפורר בארכיון - ואבד.
ומי אשם בכך? לחיים יבין יש תשובה: "אשמה מדינת ישראל, בגדול. כל הממשלות, שלא יודעות לטפל באוצר הזה שנקרא השידור הציבורי. ואם אף אחד לא יתעשת בקרוב, פסטיבלי זמר, אירוויזיונים, גלי עטרי בת 19, סמי וסוסו, ראש כרוב ואירועים בעלי ערך היסטורי - ייעלמו מהארכיון לתמיד.