לא ארץ זבת חלב ודבש: הבטיחו להם ארץ מובטחת, עבודה ופרנסה וחיים מאושרים. אלא שכאן בישראל המצב לא ממש כפי שהם חלמו עליו. פרויקט מיוחד של אולפן שישי מתעד במשך שנים את עלייתם וקליטתם של עולי אתיופיה לארץ, מהיום המאושר שם, בנחיתה בארץ, במרכז הקליטה, באולפן ואחר כך ביציאה לעבודה בארץ - "מסע יציאת מצרים שלהם", אם תרצו.
בשנת 2006 הגיעו כתשעת אלפים יהודי אתיופיה למקום בו התקבצו לפני העלייה לארץ ישראל. פניהם זורחות מאושר שהם זוכים להעלות לארץ המובטחת, אחרי המתנה של שנים. בחליפות חגיגיות הם עמדו מוכנים לעלייה. "אלוהים הבטיח: אאסוף אתכם מכל קצוות תבל - עכשיו הגיעה השעה", אמר אז פסטהון בלאי.
אלא שעכשיו, כעבור 4 שנים, הם מבינים שהמציאות הישראלית היא ממש לא כפי שהם חלמו. "סיפרו לי שם באתיופיה שאפשר להצליח כאן מאוד, שפה אוכל לפתח את העתיד שלי הייתה לי תקווה לעבודה טובה", מספר בכאב אגומאס שעובד כסבל במחסן בקיבוץ עינת.
אגומאס מבין שללא השכלה הוא לעולם לא ימצא עבודה טובה יותר ויישאר במקום הנמוך בחברה. אבל אין לו כסף ללימודים ובכך גם נעלמת תקוותו. גם מצבה של אשתו ושאר העולים אינו שונה בהרבה. "באתיופיה אם יש לך כסף או אין לך - זה לא כל כך חשוב, אבל כאן הכול מסובך, הכול מסובך".