המפגש עם גדי מעט מתעתע. הוא מוגדר אוטיסט בתפקוד נמוך, כזה שגם אינו מדבר. אורח לרגע עלול לחשוב שהוא כלל אינו מודע למה שקורה סביבו. אלא שגדי לא רק מבין, אלא יש לו יכולת מופלאה להביע את עצמו. גדי, בן 20, נמנה עם קבוצה מצומצמת של אוטיסטים שפרצו את מחסום השתיקה והחלו לכתוב באופן ספונטני. אצלו זה קרה בגיל 12.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
"זה תמיד היה נראה ליד", אומרת ליאורה שטיינברג, אמו של גדי. "זאת אומרת, תמיד הייתה הרגשה שיש פה משהו שהוא יודע, אבל זה לא היה זה. עד שפעם באופן מקרי, איזה בחור שהיה בא אליו עם כלב טיפולי, אמר לי 'מה זאת אומרת, הוא ילד נורא נבון. הוא בטוח יודע לקרוא'. ואז קניתי מקלדת כזאת מיוחדת, עם אותיות גדולות, והוא הצליח לדייק. הוא הצליח לדייק באותיות".
וכך, בשיחה עם יעל המטפלת שלימדה אותו להקליד הוא כתב את מה שהוריו ציפו לו במשך שנים. "נמאס לי לחרבן את החיים", כתב גדי, "אני חושב לומר לעצמי 'צא, צא מההשהיה'". הוא אכן יצא מההשהיה. הוא החל לכתוב, ואפילו השתלב בבית ספר רגיל. היום, מי שבגיל 3 אובחן כאוטיסט בתפקוד נמוך בעל סממנים של פיגור, לומד באוניברסיטה שירה וספרות - ובעצמו חוטא בשירה.
"אני גולם מדופלם, הוגה בעולם. נראה לי כי הכול מושלם. דומה אני לסוס עייף, סוס יושב ולא שפוי. זה בסדר, בסדר, נמוג הוא שומע, היום הוא בורח, בפיו דומייה, ביום שייזכר מהי הדרך, יוכל לדבר גם על מה שהיה", כתב גדי בשירו "דומה אני".
לא רק בישראל
עידו קידר, בן 17, חי בלוס אנג'לס. בכתבה עליו ברשת NBC תיארו את היכולות שלו פורצות דרך. ואכן היכולות שלו מדהימות. הוא כותב בלוג, "עידו בארץ האוטיסטים", ולאחרונה הוציא ספר שם הוא מתאר כיצד היה כלוא בתוך גופו, כלשונו.
"היו לנו חשדות, גם בגיל צעיר מאוד", אומר אביו של עידו, שרון קידר. "כשהוא היה קטן הוא תמיד מאוד התרכז ומאוד התרגש מדברים שהיו בהם אותיות. בין אם זה הכתוביות בסוף הסרט, לוחות מודעות, או עיתונים".
זה לא מפתיע אם כן שעידו קידר וגדי שטיינברג מקיימים קשר טראנס-אטלנטי. מה שיותר מפתיע, זו העובדה שגדי יודע בכלל אנגלית. "הוא היה רואה הרבה CNN ולא הבנו למה זה", מספרת אמו של גדי, ליאורה. "חשבנו שזה סתם איזשהו ניתוק, שזה מחוסר תקשורת. הרבה פעמים הייתי מעבירה לו לערוצים אחרים, כדי שיהיה משהו שהוא יבין, והוא היה מעביר חזרה ל-CNN. מתברר שכך הוא למד אנגלית".
"אחד הדברים זה שרואים הרבה פעמים ילדים ככה, מעלעלים בעיתונים", מסבירה יעל כהן, המטפלת של גדי, "וזה הרבה פעמים לא ברור מה הם עושים שם, ולמה הם לוקחים את העיתונים האלו. גם בשיחות עם גדי וגם בשיחות עם ילדים נוספים, אנחנו מגלים שהעלעול בעיתונים הוא לא סתמי. הם למעשה מצלמים את העמוד, קולטים אותו מהר מאוד, ולכן הם גם מעבירים את הדפים כל כך מהר".
"עלינו לבנות חברה אוטיסטית צודקת ומשכילה"
ולגדי יש מסר חד, ואותו הוא כותב בשפה גבוהה - מעט נמלצת - אבל ברורה: "עלינו לבנות חברה אוטיסטית צודקת ומשכילה", הוא מקליד במקלדת, "יידעו כולם הבנה יש במוחו". החוקרים מעריכים כי לאוטיסטים רבים יש את היכולת לפרוץ החוצה, אבל דרוש מחקר מקיף בנושא.
ד"ר יורם בונה, חוקר מוח ומרצה בכיר במחלקה לביולוגיה של האדם באוניברסיטת חיפה, שמכיר מקרוב את גדי ועידו מוכן אפילו להסתכן בהערכה אופטימית. "בעתיד היותר רחוק", הוא טוען, "אם זה באמת בעיית ניתוק כזו, אולי אפשר יהיה על ידי אימון מסוים ואמצעים מתקדמים לחבר את זה מחדש".
לא ברור לאן זה מתפתח, אבל ברור שיש כאן פוטנציאל עצום. אלא שללא תמיכה ממוסדת כמו הקמת מסגרות לנוער ואוכלוסיה בוגרת, לא תחול כאן פריצת הדרך המיוחלת. "המסר להורים", מסכם עופר שטיינברג, אביו של גדי, "הוא שישקיעו וישקיעו גם אם הם מתוסכלים מאוד מאוד. אנחנו חווינו ים של תסכול. אבל אסור להפסיק גם אם הסבל הוא גדול וגם אם התסכול הוא גדול".