עליזה הרץ זומר היא פסנתרנית ילידת צ'כיה שניגנה בתזמורת הפילהרמונית של צ'כוסלובקיה לפני שפרצה מלחמת העולם השנייה. היא נעצרה על ידי הנאצים והועברה למחנה טרזינשטאט - שם נדרשה לנגן לקצינים הגרמנים. היום היא בת 110 ונחשבת לניצולת השואה המבוגרת ביותר בעולם.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
אופטימיות היא שם המשחק אצל זומר, אבל גם האופטימיים הבולטים שבינינו יתקשו להסביר את השמחה והחיוניות שהיא מקרינה. "הטבע הוא דבר כל כך יפה, בעצם הכל הוא נס, זאת דעתי", היא מספרת בריאיון לחדשות 2, ששודר בתכנית "שש" עם עודד בן עמי. היא נולדה בשנת 1903 באימפריה האוסטרו-הונגרית, ופרנץ קפקא, היה בן בית אצל משפחתה.
כבר מגיל צעיר היא הפליאה ביכולותיה על הכלי שמילא את חייה - הפסנתר. היא הפכה לסולנית בתזמורת הפילהרמונית הצ'כית, ובמלחמת העולם השנייה נלקחה לגטו טרזינשטאט עם בעלה ובנה. הכישרון הפך לנס שלה ושל בנה. "לפעמים היה כל כך קר שניגנו עם המעילים ועוד משהו על הראש. היה כל כך קר, אבל ניגנו", היא נזכרת.
"האנושות לא לומדת לעולם"
על הזוועות היא לא מספרת. אמה נרצחה בטרבלינקה ובעלה נפטר באושוויץ: "חשבתי לעצמי מה היה עושה היטלר אם היה יושב איתנו ושומע את המוזיקה האלוהית הזאת. האם הוא היה ממשיך בשנאה?". רפאל בנה בן השש היה הופך את דפי התווים בזמן שהיא ניגנה, וכל הזמן היא רק חשבה איך היא מצילה אותו: "כשלאמא יש ילד רעב ואין לה משהו לתת לו לאכול, זה מאוד קשה".
אחרי המלחמה היא עלתה לישראל והפסנתר המשיך ללוות את חייה, כשהיא העמידה דורות של פסנתרנים בקונסרבטוריון בירושלים. בגיל 86 עברה לאנגליה עם בנה רפאל שהפך לצ'לן ידוע. כאחת שעברה שתי מלחמות עולם, נקודת מבטה על המין האנושי ואכזריותו אומרת הכל: "כמובן שטוב לא לשכוח, אבל זה תמיד היה כך. היו תקופות נוראיות בעולם, עוד מימי התנ"ך. האנושות לא לומדת".
רוצה להמשיך לנגן עוד ועוד
גם היום, הרבה מאוד מוזיקאים באים לביתה כדי לדבר איתה ולנגן בשבילה, והיא עדיין מבוקשת לריאיונות בכלי תקשורת מסביב לעולם. מספר ספרים נכתבו עליה, וגם דף הפייסבוק שלה מושך עוד ועוד מעריצים. בעיניה, בטהובן הוא המופלא בעולם: "במוזיקה שלו יש הכל, כל מה שיש קיים - ביצירות שלו".
בחיים בישראל היא עדיין מעורה, וחשוב לה לדעת אם מטפלים בניצולים בישראל כמו באנגליה. היא כבר לא שוחה או מסתובבת הרבה כמו שעשתה כשהייתה צעירה יותר וכל רגע בשבילה הוא מתנה מבחינתה: "צריך להיות אסירי תודה. על זה אנו חיים". היא החלימה מסרטן, עברה אירוע מוחי, ואיבדה את בנה רפאל, ועדיין מה שמניע אותה הוא הנגינה. "החיים יפים", היא מכריזה.
המילה "תקומה" מקבלת פירוש חזק עוד יותר בסיפורה של זומר, שעדיין מדברת על יופיים של החיים ורוצה רק להמשיך לנגן עוד ועוד.
יום הזיכרון לשואה ולגבורה - הסיקור המלא:
נתניהו התחייב: "לעולם לא תהייה שואה נוספת"
גנץ באושוויץ: "ישראל היא הערובה לכך שהשואה לא תשוב"
דוח: עלייה של 30% באירועים אנטישמיים
67% מניצולי השואה: המדינה לא עושה מספיק עבורנו