מחקר חדש חושף מגמות מפתיעות בחינוך בארץ: קצב הצמיחה של החינוך החרדי והערבי הואט ב-15 השנים האחרונות, וקצב הגידול של החינוך הממלכתי והממלכתי-דתי דווקא עלה - כך עולה ממחקר של מרכז טאוב שמתפרסם הבוקר (שני). עם זאת, ציינו במכון כי "החינוך החרדי עדיין צומח בקצב המהיר ביותר".
את השינויים נימקו במכון בשני הסברים אפשריים מרכזיים: האחד הוא צמצום בשיעורי הפריון בחלקים שונים של החברה והשני הוא מעבר של תלמידים ממסגרות דתיות יותר לדתיות פחות. מהמחקר עולה כי מאז שנת 2000 נרשמה ירידה בקצב הצמיחה של החינוך החרדי והערבי: בשעה שהחינוך הערבי גדל בין 2000 ל-2001 בקצב של 6.7%, בין 2014 ל-2015 הוא גדל בקצב של 2.3% בלבד.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לחדשות 2 בפייסבוק
בחינוך החרדי הצמיחה עמדה על 6.7% בין 2000 ל-2001 ו-5.1% בין 2014 ל-2015. לעומת זאת, ציינו במכון, בחינוך הממלכתי נרשמה צמיחה של 0.3% בין 2000 ל-2001 ושל 3.1% בין 2014 ל-2015. בחינוך הממלכתי-דתי נרשמה עלייה של 0.6% בתקופה הראשונה, וצמיחה של 3.5% בתקופה השנייה.
"הבחירה בזרם חינוך לרוב אינה משתנה"
ומה לגבי המעבר בין מסגרות? בין השנים 2000 ל-2015 עברו כ-2% בלבד מכלל התלמידים בין חלקיה השונים של מערכת החינוך. החוקרים נחום בלס וחיים בלייך ציינו כי הנתון "מעיד שהבחירה בזרם חינוך מסוים נובעת ממניעים אידיאולוגיים וערכיים ולרוב אינה משתנה".
אחד הנתונים שעשוי להסביר את האטת קצב הצמיחה של מערכת החינוך החרדי הוא ירידה בשיעורי הפריון של הנשים החרדיות, בשיעור של כ-10% במשך כעשור וחצי. קצב הגידול בשיעור הילדים שלומדים בגנים חרדיים קטן באות תקופה בכ-50%.
בין 2000 ל-2015 חלו שינויים ניכרים בזרמיה המרכזיים של מערכת החינוך: עד אמצע התקופה חל גידול עקבי בחלקם של התלמידים הערבים והחרדים במערכת, אך בהמשך החלה צמיחה בזרמים הממלכתי והממלכתי-דתי. כמו כן החוקרים גילו כי מאז תחילת שנות האלפיים ניכרת מגמה של מעבר ממסגרות דתיות יותר לדתיות פחות.