זאת הייתה אמורה להיות מערכת בחירות יצרית ואלימה - הרי יש כאן שני גושים שמקבלים מספר מנדטים צמוד - אלא שהיא בעיקר ממוחזרת. חשיפת המלצות היועמ"ש בתיקי נתניהו הפכו לאירוע שולי שהתפוגג בן רגע, בגלל שכל הפרטים בכל התיקים כבר היו ידועים ונותחו לעייפה. משנת 2015 הם בכותרות, אז ב-2019 מצפים מאיתנו להמשיך להתרגש?
במחנה הנגדי, נחשפו תמלילים מחקירותיו של מספר 4 בכחול לבן גבי אשכנזי, שמדביקות לקבלן האיחוד תדמית פרובלמטית. או אולי בסך הכל מזכירות כמה עובדות לגבי עברו שהספקנו לשכוח. פרשת הרפז חוזרת אל התודעה אחרי תשע שנים, כאילו אין רכבות מושבתות בשבוע האחרון שפוליטיקאים בתקופת בחירות צריכים להידרש אליהן.
על הרקע הזה של דשדוש בעבר, השתלטה על השיח מפלגתו של משה פייגלין, תופעה עכשווית שהיה זה שבוע הפיק שלה. מוזר לקרוא לפייגלין, האיש שנמצא בחיים הציבוריים מאמצע הניינטיז, תופעה חדשה - אבל הקמפיין החכם שלו יצר אפקט של ראשוניות והפך אותו מפליט מפלגת הליכוד להפתעת הבחירות. בשבוע הזה, שכולו היה מלא בפעולות צפויות מראש, פייגלין הינדס כרצונו את סדר היום ושימש כקוריוז מרתק. מי עוד התבלט השבוע במדיה ומי דישדש? צוות הפרשנים והכתבים הפוליטיים מחלק ציונים.
מה אנחנו רואים הפעם במדד?
1. מפלגת זהות: מה שקורה עכשיו
זוהי הופעת בכורה של זהות במדד הקמפיין. בשבועות קודמים לא דורגה בטבלה כי לא עברה את אחוז החסימה, והנה סקרים מנבאים לה חמישה מנדטים והיא נוסקת במדד למקום הראשון. עשור של חידוד מסרים התכנסו לכדי שבועיים-שלושה של הייפ תקשורתי סביב פייגלין, שהצליח לחדור אפילו אל דף המסרים של נתניהו. הלגליזציה שחרת על דגלו העירה את הבוחרים והכריחה את ראשי המפלגות למסור את דעתם בעניין, ונראה שבבת אחת הם התוודעו לאיום החדש, מימין ומשמאל, ששמו פייגלין.
בקמפיין של זהות מובלטת דמותו של היו"ר ומתבדלים שם מהמפלגות האחרות על ידי העובדה שבאמתחתם מצע מפורט הנמכר כספר עיון ומכבד את האינטיליגנציה של הבוחר. נוסף לעדת מעריצים ברשת שצובאים על כל פוסט בעניינו, חלק מפעולת המפלגה נועדו לעצבן ולמשוך אש, כמו למשל סרטון ה-"מי צריך היום פמיניזם?" שבינתיים כבר ירד. פייגלין לא מחפש לרדת על נתניהו או גנץ, רק לצבור נקודות לטובת המפעל הקטן שהקים.
כזכור הוא הורשע בשנת 97' בעבירת המרדה, כחלק מהנהגת תנועת הנגד להסכמי אוסלו "זו ארצנו", אבל הקמפיין המוצלח שלו דואג לכך שקהל בוחריו לעולם לא יקשר בינו לבין מי שהיה פעם. המסרים העניינים וחולצות הגולף דאגו לסדר לו תדמית של פוליטיקאי הוליסטי מזן חדש, שמצליח למשוך מעריצים שבשנת 97' רק למדו ללכת. וזה כנראה כל הקסם - פייגלין התביית על קהל יעד מדויק לצרכיו, שמייצר אחריו סחף מובהק. נקווה בשבילו שהוא לא עלה על הגל מוקדם מדי.
2. הליכוד: בשם האחדות המפלגתית
מילים רבות נשפכו על הלכידות של מפלגת הליכוד, אבל ההתרחשויות בשבועיים האחרונים הציבו רף חדש לגמרי. תמונת בכירי הליכוד המדוברת, הסולחה של נתניהו וגדעון סער (והזמנתו של האחרון לליכוד TV השבוע, שידור שפורסם בעמוד הפייסבוק של ראש הממשלה), יחד עם הסרנדה המתואמת "ביבי או טיבי" - מראה שבליכוד יודעים להשתמש גם בכוח של הנבחרת, ולא רק בהאדרת היו"ר.
תוך כדי הם ממשיכים בקמפיין הנגטיבי המזוהה איתם, כשתוקפים את ניסנקורן ובונים נראטיב על פיו יבחר לשר אוצר בממשלת גנץ-לפיד, מזכירים את תלותם במפלגות הערביות (על ידי פרסום של תמונה של תמר זנדברג מבקרת את אבו מאזן ויורדים על ההתברברות בקמפיין הבחירות של כחול לבן ("אם הם לא יודעים לנהל קמפיין, איך ינהלו מדינה?"). לא בנט, לא כחלון, לא ליברמן - רק גנץ ולפיד (או כמו שהם אומרים - לפיד גנץ), נמצאים על המוקד של הליכוד.
3. כחול לבן: גבי אשכנזי הפך לרועץ, ניסנקורן גם
אלו שבועיים לא קלים למפלגת כחול לבן. אחרי חגיגות האיחוד שבשיאן קיבלו בסקרים 37 מנדטים, הם מצמצמים את הפער בינם לבין הליכוד, מתכסים בבוץ שזורקים עליהם היריבים, מתווכחים בינם לבין עצמם ולא מציגים קמפיין ברור. לבעיה האחרונה כבר נמצא פתרון כשאת הפיקוד על הקמפיין קיבל השבוע לפיד, אבל לנקות את אנשיהם וליצור תנופה מחדש - עשוי להיות קשה.
גבי אשכנזי, הדמות שנכנסה ברגע האחרון ותפקידה בכוח הוא להביא קהל מצביעים ימניים, הפך לאחרונה לרועץ עבור כחול לבן. תמלילי חקירתו שנחשפו על ידי עמית סגל בחדשות 12, מציגים אותו כדמות כוחנית ולא שקופה. עולה שם גם חוסר הערכה בין ראשי כחול לבן (אשכנזי מצוטט כשהוא מביע את חוסר אמונו בגנץ) ובעיקר גורמים למצביעים לקבל תזכורת שרמטכ"לים הם לא רק קבלני תקיפה בגבולות, אלא כאלה שמעורבים בפוליטיקה, במקרה הזה פוליטיקה קטנה. הפלסטר שהדביקו במקרה הזה היה ראיון (הגון מאוד) של אשכנזי אצל דנה וייס ורוני דניאל (שאינם שלמה ארצי ואלירז שדה. לא מובן מאליו).
הנהגה חזקה ומאוחדת.
— בני גנץ - Benny Gantz (@gantzbe) 9 במרץ 2019
אנחנו נמשיך מכאן.
כחול לבן pic.twitter.com/26Dnu5Eiui
בנוסף, ליהוקו של אבי ניסנקורן יו"ר ההסתדרות לשעבר, הפך גם הוא למטרה של הליכוד וכאמצעי למתג את כחול לבן כמפלגת שמאל. אשכנזי, לפיד וניסנקורן עצמו התראיינו היום (ה') כדי למזער את הנזק, והצהירו שלא תיושם תחת כחול לבן תרבות של ועדים. והנה שוב הם בעמדת ההתגוננות במקום ליזום בעצם את התקיפה. עד כה ראינו מכיוונם משחקי שש-בש וארוחות ערב עם הרעיות, אבל עכשיו הגיע הזמן (ולפיד מבין זאת היטב) לדבר על שחיתות וביטחון.
4. איחוד מפלגות הימין: רוכבים על רעש שעושים אחרים
מתי לאחרונה שמעתם על הימין החדש? אולי כשבנט תפס טרמפ על רותם סלע, ואיילת שקד תפסה טרמפ עם חנוך דאום. אולי כשהשיקו שיר מפלגתי על רקע תמונות של יהודה ושומרון, או כשחבטו בגנץ למחייתם ("בני, בין האג לחיילי גולני אני בוחרת בגולני" - כתבה השבוע שקד). בימין החדש הריצו דאחקות והתקיימו השבוע מאדי אמירות ופעולות של אחרים.
5. העבודה: כמה מנדטים מביא קמפיין שפוי?
בעבודה מעלים סדרת פוסטים הנוגעים לבעיות היום-יום, שכותרתם היא "נעשה הפוך מהליכוד" ומצורפת להם תמונה הפוכה של מיטות חולים או טורי פקקים. אמצעים אינטיליגנטיים ופשוטים להעברת מסרים בנושאים חשובים.
לצד זה בעבודה עורכים מסדר זיהוי למפלגת כחול לבן שידועה כזאת שלקחה להם הכי הרבה מנדטים. הם מכריזים עליה כמפלגת ימין על ידי העלאת ציטוטים של אנשיה: לפיד על הטלפון הראשון לליכוד, האוזר על הבניה בהתנחלויות, הנדל על האידיאולוגיה הליכודית. קמפיין שפוי ומאוזן בין נגטיבי לפוזיטיבי, נשאר רק לראות האם ירים את העבודה בסקרים.
6. ש"ס וישראל ביתנו: מרוויחים זה מהתקפותיו של זה
דרעי וליברמן נקלעו, או נכנסו בכוח יש לחשוד, למריבה על בדיקות ה-DNA לעולים מחבר העמים. דרעי מייצג את עמדת הרבנות, שהינה הבייס הטבעי וליברמן מייצג את הרוסים, הבייס הטבעי שלו. סערה שמחזקת כל אחד מהם בעיני קהל הבוחרים שלו ולכן לא מופרח לומר שהם מתדלקים אותה מרצון.
7. יהדות התורה: ברוכים הבאים לשנת 2019
קודם עסקנו בפרשת הרפז, עכשיו נציין שיש מפלגה בישראל שפתחה בימים אלה חשבון פייסבוק. לא, לא נכנסתם בטעות לאייטם מלפני עשור. יהדות התורה השתדרגה בפייסבוק ובערוץ טלגרם, כדי לקרוץ למצביעים חילונים ולחרדים שזולגים אל הליכוד. וכן, גם כי השנה היא 2019.
וגם זה קרה השבוע:
1. רותם סלע-גייט, שלב המסקנות:
מי שכרגיל מתחיל את הגל זה ראש הממשלה בנימין נתניהו,שבהתאם גורף את הרווח הפוליטי הגדול ביותר מהפוסט שכתבה המגישה באינסטגרם. בנט מצרף אמירה משלו אבל נחווה בעיקר כטרמפיסט ויאיר לפיד מעלה תמונה שלו עם סלע אבל מרים להנחתה כשהוא פותח במשפט "לא חייבים להסכים עם מה שרותם סלע כתבה". באת לכתוב פוסט לעומתי אבל שוב לא מבינים אם אתה בעד או נגד, אומרים מבקריו.
בעבודה מפקששים ומפרסמים את תמונות הידוענים ככרזה ומותקפים על זה שעשו שימוש בתמונות ללא אישור (ולא לומדים מהטעות של תמר זנדברג מול יעל ארד).
סלע ונתניהו מסיימים כמנצחים, השאר מזיעים ממאמץ ולא משיגים את המטרה. יראה וילמד כל מי שמנסה לעשות סיבוב פוליטי.
2. ג'ודי ניר מוזס משרבטת את זרם התודעה שלה ויוצא לה יפעת ארליך.
3. איפה עדה יעלון? לא ראינו אותה בסלפי הנשים של כחול לבן וגם לא בתמונה מסביב לשולחן האוכל. האם היא הצלמת, או שצריך להסיק מסקנות?
4. קריאת חובה: דיון טוויטר בין יאיר נתניהו לבין מו"ל הארץ עמוס שוקן, על הכיבוש והייצוג של ישראל בעיתון הארץ. בשיח נדיר בסובלנותו, נתניהו הצעיר מגלה ידע היסטורי מרשים ושוקן מגיש הסברים בטון אבהי וענייני. בסוף הם עוד יעשו שלום (אנחנו נסחפים ביודעין).
דרך אגב עמוס אני חייב לשבח אותך על השיח המכבד והענייני בשיחה ביננו. צר לי שרוב הכותבים בעיתונך כמו אורי משגב, גידי וויץ, רוגל ורבים רבים אחרים לא נוהגים כמוך. הם מבזים את משפחתי, יורדים לפסים אישיים, מעלילים, משפילים, מקללים ונוקטים באלימות מילולית. על גבי דפי העיתון! הייתי שמח
— Yair Netanyahu (@YairNetanyahu) 13 במרץ 2019
5. בעוד שמפלגת גשר מידרדרת בסקרים, אורלי לוי אבקסיס מרשה לעצמה לשרוף גשרים. בפני רינה מצליח השבוע היא מזלזלת בכחלון ("הביא לגרעון, במבחן התוצאה הוא הרסני") ומבקרת את האמינות של גנץ. שום מילה על איך פינתה את מקומה לפייגלין כהפתעת הבחירות.
6. גם אנחנו רוצים שהביצים ושמן הזית יחכו לנו על השיש בכל בוקר
משתתפים: טל שניידר (גלובס), ירון אברהם (חדשות 12), אריה גולן (כאן ב'), סיון רהב מאיר (חדשות 12), גדי סוקניק (עיתונאי ומגיש טלוויזיה), מתי טוכפלד (ישראל היום) , מזל מועלם (אל-מוניטור, ערוץ הכנסת) אריק בנדר (מעריב), יאיר שרקי (חדשות 12), אמנון לורד (ישראל היום), מקבולה נאסר (עיתונאית), אורי רוזן (מאקו), איתי ולדמן (מאקו), ניב שטנדל (מאקו), דרור גלוברמן (מאקו), עומר מלכה (מאקו)