"פצצה אטומית איראנית נכנסת לשלבי ייצור סופיים", לא, זו לא הכותרת הראשית בעיתון של מחר במקרה וייחתם הסכם גרוע בין המעצמות לטהרן, או אם נאום נתניהו לא יצליח לשכנע את חברי הקונגרס, זו הכותרת הראשית בעיתון "מעריב" לפני 31 שנה.
כבר ארבעה עשורים שמפחידים את הציבור הישראלי מפני האיום הקיומי שמסב לנו המשטר האיראני ברצף אינסופי של כותרות מרעישות בעיתונים לכל אורך שנות התשעים והאלפיים, בכל פעם טוענים ש"הנה, ממש עוד רגע, תהיה לאיראן פצצה". אך לוחות הזמנים רק מתרחקים עשרות שנים. למרות שלאיש אין ספק שטהרן שואפת לנשק גרעיני, נשאלת השאלה מדוע לא ממשיכים לפעול בדרכים חשאיות לסיכול התכנית ומה הצורך בנאום ראש הממשלה דווקא בעת הזו לפני הבחירות.
"דרגות החומרה ולוחות הזמנים שכל אחד מציין, זה לא הדבר החשוב. הטיפול צריך להיות שקט עם שיתוף פעולה מודיעיני, אסטרטגי וכלכלי. זו שגיאה להפוך את ישראל לעומדת בחזית", מסביר אלוף במיל' עמירם לוין, לשעבר אלוף פיקוד הצפון והמשנה לראש המוסד.
אז למה מפחידים אותנו 31 שנה?
"כי זה משרת את הפוליטיקאים, ברור שלא הייתה סכנה קיומית, וגם עכשיו זה המצב. הפחדות זה ערבוב, חלק זה חוסר מידע, חלק זה ספינים וחלק זו לוחמה פסיכולוגית כדי לעורר את העולם ולהילחם בזה. בוא נגיד ככה, מבחינת יכולת מדעית ויכולת טכנולוגית זה רק עניין של החלטה פנימית, מוטיבציה וכסף".
גם פרופ' עוזי אבן, ששרת כמדען גרעין בכור הגרעיני בדימונה סבור כי הכותרות מטעות. "כמה רחוקה איראן מנשק גרעיני מבוסס פלוטוניום? לדעתי עשור של פעילות ללא הפרעה", מסביר פרופ' אבן במאמר ל-mako. "הרבה זמן לחשוב איך לפעול ואיך להניא אותה מלהתחמש. עדיין לא איום קיומי עלינו. בכלל לא".
אלוף במיל' עמוס ידלין, המיועד מטעם "המחנה הציוני" לתפקיד שר הביטחון סבור כי "הכותרות הן של עיתונים על בסיס מקורות לא אמינים (בדרך כלל של עיתון זר). אין בכותרות הערכה מודיעינית ישראלית. הערכת זמן להגעה לפצצה גרעינית תלויה באסטרטגיה של המדינה השואפת לפצצה. האסטרטגיה האיראנית מנסה להגיע לאט ובטוח לסף הגרעיני ורק משם לפרוץ לפצצה בעיתוי מתאים ובזמן קצר. האיראנים נמצאים כבר בסף הגרעיני מתחילת העשור הנוכחי".
שלושת הבכירים לשעבר תמימי דעים בסוגיה אחת, הנאום של ראש הממשלה בעיתוי זה מסב יותר נזק מאשר תועלת. "צריך לפעול מאחורי הקלעים, בשקט, עם השותפים שלנו - וזה לא הקונגרס אלא הנשיא האמריקאי", מסביר לוין, פעיל בתנועת מפקדים למען ביטחון ישראל, "ובשביל זה צריך לסמוך אחד על השני ולא להדליף ולא לעשות קמפיינים, כדי שביום פקודה יתייצבו אחד ליד השני".
גם ידלין סבור כי "הנאום בקונגרס בשלב זה גרם נזק, פגע בחזית האחידה לאכיפת סנקציות על ידי הקונגרס וביחסים עם הממשל. נאומים לא עוצרים פצצות. מאידך, הסכמות עם הממשל ותמיכת הקונגרס יכולות למנוע עסקה רעה ולהבטיח פיקוח הדוק ויעיל על האיראנים והסכמות על פעולות שיבוצעו במקרה של הפרת ההסכם על ידי האיראנים".
פרופ' אבן מעלה נקודה מעניינת נוספת, ברוב השנים שבהן כותרות העיתונים הזהירו מפני האיום האיראני היה מדובר בתכנית להעשרת אורניום. "אין מדינה אחת בעולם הגרעיני שלא ניסתה את מסלול האורניום לפצצה ולא זנחה אותו מאוחר יותר כשהתבררו לכולם חוקי הפיזיקה של פיצוץ גרעיני. פצצת אורניום היא כל כך כבדה ומסורבלת ולא אמינה שהובלתה על ידי טיל לטווח רחוק אינה מעשית".
לוין מסכים רק באופן חלקי עם תפיסתו של פרופ' אבן. "ישראל היא מטרה קטנה וצפופה, אתה לא צריך פצצה כמו הירושימה בשביל ליצור לה בעיה קיומית חמורה מאוד. גם משהו לא מתפקד לגמרי, שרק יוצר זיהום בגוש דן, יגרום לישראל להפסיק לתפקד".
ידלין יוצא נגד ההנחה של פרופ' אבן: "פצצה עם ליבת אורניום מורכבת גם על טיל בליסטי, על מטוסי קרב ואף יכולה להגיע במכולה".
דבר אחד ברור, זה שש שנים מנהל נתניהו את המאבק בגרעין האיראני, או כפי שהגדיר זאת השר יובל שטיייניץ (הליכוד) "ראש הממשלה הפך לראש החץ במאבק", זאת בניגוד לאיך ששלושת הבכירים לשעבר סבורים כי יש לפעול – בחשאיות.
בתום התקופה הזו, גם בליכוד מודים, עתידות המעצמות לחתום על "הסכם רע" לישראל, כזה שיוביל לעוד שנים של כותרות מאיימות בעיתונים, במקום שהכותרות יעסקו, למשל, ביוקר המחיה. או כמו שהגדיר זאת ראש הממשלה עצמו לאחר דוח המבקר: "כשאנחנו מדברים על מחירי הדיור, על יוקר המחייה, אני לרגע לא שוכח את החיים עצמם. האתגר הגדול ביותר לחיינו כעת הוא התחמשות איראן בנשק גרעיני". רק יש שיאמרו כי בפעם הבאה ראוי לציין שזה איום שישראל מתמודדת איתו 31 שנה, ובינתיים אפשר להספיק עוד כמה דברים.
