מפלגת מרצ, אשר השלימה אתמול את תהליך הרכבת רשימת המפלגה לכנסת עשויה שלא לעבור את אחוז החסימה. מצב הרוח אתמול בלילה היה מאוד מרומם במפלגה, שירים וריקודים, אבל אף אחד, גם לא ראשי המפלגה יכול להתעלם מן העובדה שבמהלך 2014 המפלגה עמדה על 10 מנדטים (ואף יותר) בסקרים ומרגע מיזוג התנועה (ציפי לבני) לתוך העבודה היא נמצאת במגמת ירידה.
יו״ר מרצ זהבה גלאון לא תודה בכך, אך היא מתקשה לנהל קמפיין נגד מפלגת העבודה. ירי בתוך הנגמ״ש, קוראים לזה במונחים צבאיים? אז כן, גם אצל הפציפיסטים, בלי נגמ״שים וירי, זה מסוכן. הסכנה הענקית המרחפת מעל לסיפור הוא חוק המשילות, פרי מוחם של יאיר לפיד ואביגדור ליברמן (נתניהו נגרר לחוק הזה בחוסר חשק מופגן), שמערער את כל המפה הפוליטית. ש״ס בצרות, ישראל ביתנו עשויה שלא לעבור את אחוז החסימה, חד״ש, רע״ם-תע״ל ובל״ד משקשקים (וכבר ממש קרובים לסגור מיזוג). מרצ אינה חסינה.
מה עליהם לעשות? הטרנד של בחירות 2015 הוא פיצולים בימין ומיזוגים בשמאל. בדיוק כפי שנתניהו וליברמן סגרו דיל ב 2013, הקריבו הכל כדי לזכות בראשות הממשלה - כך צריכים כיום הרצוג וגלאון לסגור עסקה. חיבור שני החלקים לא יעלה על השלם כי 26 של המחנה הציוני פלוס 5 של מרצ שווים ככל הנראה פחות מ 31, אבל יש לכך כמה יתרונות:
האינטרס של הרצוג. מנהיג העבודה לא יכול להרשות לעצמו שמרצ תימחק. מדובר בחמישה מנדטים שהוא זקוק להם. אם מרצ בחוץ, אפסו סיכוייו של הרצוג לעמוד בראשות ממשלה. יש לו כאן אינטרס ראשון במעלה לוודא שמרצ נכנסת לכנסת. יש לו כמה ימים בלבד עד לסגירת הרשימות להגיש מפץ-מאוחד.
ההישרדות של מרצ. מרצ זקוקה למחנה הציוני. כאמור, הם יתקשו לנהל קמפיין ומאבק של ממש על אותו מאגר הקולות. אם הטרנד ימשך הם פשוט יהיו בחוץ.
להבטיח את המפגש עם הנשיא. דימום מנדטים למרכז לא צריך להטריד את הרצוג. וזה למעשה הטיעון המרכזי והחשוב. יש שורה תחתונה אחת לתאריך ה-19 במארס. הנשיא ריבלין יטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על בעל הסיכויים הגבוהים ביותר. אם המחנה הציוני המורחב יעמוד על 30 מנדטים והליכוד מאחור עם 22- 24, אין ספק מי יקבל את המלאכה. אם כך יהיה הדבר, ש״ס יזחלו אליהם, לפיד יצטרך להשלים עם החרדים וגם כחלון יתייצב. בשורה התחתונה, אם הרצוג תאב שלטון, הוא צריך לשים את האגו והפערים המפלגתיים בצד ולעשות מה שבימין היו עושים (מתמזגים).
מיהו קיצוני? אחת התגובות המצחיקות שיצאה אתמול מן הקמפיין של בנימין נתניהו הייתה הגדרה של הרצוג כאיש השמאל הקיצוני. "פרצופו השמאלני קיצוני של הרצוג ופרצופה האנטי ציוני של רשימת העבודה" נכתב על מי שנתן במהלך המלחמה יותר גיבוי לנתניהו מאשר כל שרי הממשלה כולה יחדיו. והנה, גם חיים אורון, יו״ר מרצ לשעבר. הוא אמנם לא ברשימה לכנסת ה-20, אבל נכדו נפצע קשה במהלך צוק איתן.
אם ממילא מעכשיו ועד 18 במארס נידון הציבור הישראלי לשמוע כל יום את צירוף המילים "הרצוג שמאל קיצון", אז מה זה כבר משנה? הקלף הזה כבר בחוץ. זה כלי ההתקפה של נתניהו. המחנה הציוני לא צריך להיות מוטרד מכך אפילו קצת.
להיכנס למשרדים. אם להרצוג סיכוי לעמוד בראשות הממשלה, מי שישב איתו בתוך הרשימה יקבל תיקים. מרצ תוכל לצאת החוצה מן התפקיד המסורתי שלהם, צווחנים מן הספסלים האחוריים, ולהתמודד עם תכנון מדיניות ויישום. זהבה גלאון בתפקיד שרת החינוך או השרה לביטחון פנים. אילן גילאון כשר הרווחה. אם יוותרו בחוץ עם ארבעה מנדטים (שלא לדבר על בחוץ לחלוטין), הרצוג יברח ימינה לממשלת אחדות לאומית וישאיר את מרצ לאנחות.