לכאורה, סדר היום הפוליטי של הימים האחרונים נשלט על ידי השאלה האם "המחנה הציוני" שיתף פעולה עם ארגון השטח להפלת נתניהו v15, שמומן על ידי מקורות חו"ליים; כמו גם על ידי השאלה, שנדחקה אתמול לשולי השיח תודות לג'ו-ג'יטסו ליכודי מרהיב, האם שרה נתניהו צ'יפרה את עצמה ואת ילדיה בכמה אלפי שקלים בחודש באמצעות חיוב בעלה לשתות כמות מוגזמת של בקבוקי סן פלגרינו מוגזים מדי חודש. כדי שיהיה מה למחזר בחודשים בהם צריכת היין האדום בבית נתניהו ירדה מתחת למינימום.
הפרשה הראשונה מבין השניים כונתה על ידי העיתון הנפוץ במדינה, "ישראל היום", אשר אם להאמין לנתניהו רודף אותו כמו שאר כלי התקשורת הישראלים, "פרשת העמותות 2" – על שם ההסתבכות ההיא של הרצוג במהלך קמפיין ברק 99' שהסתיימה בלא הגשת כתבי אישום. השם "פרשת העמותות 2" הומצא לא על ידי עמוס רגב אלא על ידי מנסחי "תיבת המסרים היומית" של הליכוד ולשכת נתניהו אשר חזרו על כך שוב ושוב אתמול, מיובל שטייניץ בבוקר ועד אופיר אקוניס בערב.
>> מתלבטים? ענו על השאלון שקובע איזו מפלגה מתאימה לדעות שלכם
לכאורה, צמד פרשות כלכליות היורדות לשורשי מוסריותו של השלטון הישראלי. למעשה, מפגן קריוקי פוליטי משני צידי המתרס שנועד לטשטש את שאלת היסוד של בחירות 2015. לאמור, האם ישראל תספח במהלך 2015 ו-2016 חלקים ניכרים מהגדה המערבית לישראל (כמו גם 350 אלף מתנחלים וכ-100 אלף פלסטינים) תוך שלילת אזרחות שווה מחלק מהפלסטינים המסופחים כפי שמבקשים ב"ליכוד" וב"בית היהודי" - או שמא בשנים הללו תיזום ישראל מהלך מדיני או נסיגה חד צדדית, שתכלול מהלך של פינוי התנחלויות. מהלך שיהיה וודאי אלים לא פחות, פיזית ומילולית, מאשר העידן שבין הסכמי אוסלו ועד רצח רבין, לפני ואחרי פינוי גוש קטיף.
זו שאלת היסוד של בחירות 2015 ושאין בלתה. צמרות המפלגות הגדולות בישראל יודעות זאת. "הבית היהודי" מטשטש זאת, כדי להסתיר את העובדה שבעיני בכיריה ארץ ישראל קודמת למדינת ישראל והגיבורים של קריית ארבע קודמים לפרזיטים של תל אביב. "הליכוד" מטשטש זאת, כדי להסתיר את העובדה שחלקים ניכרים ממנו הפכו ל"בית היהודי" בפועל, כמו גם הזרוע הביצועית של הלובי העשיר והחזק בארץ (מועצת יש"ע). ייתכן שהם מבקשים גם לטשטש את העובדה שלעומד בראש הליכוד, בניגוד לחברי מפלגתו היש"עיים, אין מושג ירוק איך לפתור את הסוגיה המדינית הזו שעצם ההתחבטות בה גורמת לו לפתח מיגרנות ולהתכנס בתוך עצמו כשבלול. באשר ל-"מחנה הציוני", גם הוא מסתיר ששאלת ההתנחלויות היא-היא עומדת למבחן בבחירות הללו, מחשש להבריח בוחרים מהמרכז ומהימין שמאסו בקפיטליזם נטול הגבולות של חלק מהימין אך שבעיניהם הקמת מדינה פלסטינית היא אסון.
"שמאל מדיני"
צאו ולימדו: את מסיבת העיתונאים ה"דרמטית" של אתמול, נעדרת הראיות בינתיים ושלא הייתה זוכה לאישורו של שום עורך בשום עיתון, למעט עמוס רגב, הנחה אופיר אקוניס. אקוניס כמו רוב בכירי הליכוד, נתמך על ידי הלובי היש"עי ותומך, כמו בנט, בסיפוח של "שטחי C" הנשלטים ביטחונית על ידי ישראל, שבשטחם חיים כ-90 אחוז מהמתנחלים. סיפוח שטחי C בחוק ישמיט באחת את המגבלות המשפטיות החלות על ההתנחלויות הישראליות. הוא גם ישלש, ירבע ויחמש את ערך בתי המתנחלים, אדומי הגג, אשר בנו את בתיהם בשבריר מן העלות של רוכשי הבתים והדירות בתוך הקו הירוק הפנימה.
לצידו של אקוניס עמדו בכירו הלובי היש"עי בליכוד: מירי רגב, מציעת "החוק לסיפוח ההתנחלויות", ממאי 2012; יריב לוין, מראשי השדולה היש"עית בכנסת ומי שהציע את החוק להחלת חוקי הכנסת על תושבי ההתנחלויות, בנובמבר 2014; ציפי חוטובולי, מחלוצות השדולה לסיפוח יו"ש שפרסמה ביולי 2013 את תכנית "חמשת השלבים", שבמסגרתה יסופחו כל השטחים בהדרגה. רוחו של אריק שרון, ממייסדי הליכוד, לא שררה בחדר הזה. רוחו של חנן פורת, כן.
מנגד, על הכוונת של השדולה למען סיפוח ההתנחלויות לישראל, באצטלה של "פרשת העמותות 2" – ניצב הארגון "קול אחד".
"קול אחד" הוא לא ארגון המסור להחלפת השלטון בישראל. הוא גם לא ארגון "חברתי" שיש לו רבע עניין בשאלה אילו בקבוקים משפחת נתניהו מחזרה והאם רוקנה את הבקבוקים מנוזלים קודם, או לאו. One Voice, אם לצטט את אתרם, היא: "תנועה בינלאומית ועממית המעצימה את קולם של ישראלים ופלסטינים מתונים, להפעלת לחץ על הנהגותיהם לקראת פתרון של שתי מדינות לשני עמים". או בניסוח אחר: מדובר בארגון המסור לחלוקת הארץ, לפינוי התנחלויות ולהקמת מדינה פלסטינית.
אורי רמתי, דובר תנועת "ניצחון 2015", או בשמה הלועזי V15, שסומנה על ידי שדולת יש"ע בליכוד בתור הגוף שהחליט למממן עבור "המחנה הציוני" את מסע הבחירות (ממש כמו שגוטניק, נניח, מימן עבור נתניהו את קמפיין "ביבי טוב ליהודים" באמצעות חב"ד, ב-1996) הודה אתמול בראיון ל-NRG כי הארגון מחזיק בדעות של "שמאל מדיני". לאמור, מניעת סיפוח יו"ש כצעד זוחל, כמצוות מתניהו, יעלון ואחרים, ובוודאי כצעד מוצהר בחוק כנסת. כמצוות אקוניס-חוטובולי-לוין-רגב, מכנסי מסיבת העיתונאים הדרמטית נטולת הדרמה.
אם כל השאלות
מצד אחד, השדולה לסיפוח ההתנחלויות לישראל, חברי ליכוד כולם, המדברים כביכול בשם "זעזוע עמוק" לנוכח עבירה על חוקי מימון מפלגות. שעל כן, "פרשת העמותות 2".
מנגד, הכוחות הפוליטיים בישראל, חברי "המחנה הציוני" ברובם, המדברים כביכול בשם "חוסר השוויון החברתי", ראוותנותה וקמצנותה של משפחת נתניהו. שלמעשה, מבקשים להעביר גבול בין ישראל לבין פלסטין.
ולמעשה, "אם כל השאלות" העומדת ביסודה של מערכת הבחירות 2015 שאיש איננו רוצה לקרוא לה בשמה, כל אחד מטעמיו הוא: המספחים, כדי שלא לאבד קולות מן המרכז והשמאל המתון. המחלקים, שלא רוצים לאבד קולות מן המרכז והימין המתון. והתקשורת הישראלית, כי זה דיון שהם לא יודעים איך לנהל אותו – מבלי להסתבך עם ינון מגל.
בשנים שאחרי חתימת הסכם אוסלו ניהלה שדולת יש"ע קמפיין נגד ההסכמים ההם, כביכול בתואנה ה"דמוקרטית" כי הם הוכשרו תודות "לקול הערבי" כמו גם בזכות המיצובישי של אלכס גולדפרב (מישהו זוכר חוץ ממני? אללי, אני זקן מדי). למעשה, זו הייתה "פרשת ההתנחלויות 1", שנועדה למנוע את חלוקת הארץ ולאפשר את הרחבת ההתנחלויות וסיפוחן.
בקיץ 2011, אחריו שחצי מיליון ישראלים יצאו לרחובות ותבעו "צדק חברתי", ניהלה לשכת נתניהו, שדולת יש"ע ושליחיה הממומנים, דוגמת רונן שובל ואיילת שקד, קמפיין דה-לגיטימציה אפקטיבי שמטרתו הייתה לצבוע את ארגוני המחאה בצבע של "שמאל לא ציוני". כל זאת, כדי למנוע את שינוי סדר העדיפויות הכלכלי בישראל שהיה מחייב באופן בלתי נמנע, הטיית הכספים אל תוך הקו הירוק במקום אל מעבר לקו הירוק. זו הייתה "פרשת ההתנחלויות 2".
בינואר 2015, חודשיים לפני הקמת ממשלה שתספח או תסיר התנחלויות, הכריזה שדולת יש"ע מלחמה על "המחנה הציוני" ואירגון "קול אחד" - כביכול בשם טוהר המידות. זה נחמד, אבל זה לא מה שמניע אותם. זאת לא "פרשת העמותות 2". זאת "פרשת ההתנחלויות 3".