אולם כל המהלכים הפומביים של שר החוץ - חלקם אף חורגים מהעיסוק ביחסי החוץ של ישראל - לא מונעים מליברמן לספר לאנשים בשיחות פרטיות שהוא עצמו שומר על קשר הדוק עם נציגי ממשל קטארים, אפילו מיד אחרי המלחמה.
מדוע ליברמן מספר לשומעיו, אנשי עסקים ועסקנים בכירים בארגונים יהודיים, על פגישותיו הסודיות לכאורה, אך לא חושף אותן בפני הציבור הישראלי? מדוע פונקציונרים שונים זוכים לקבל ממנו את המידע הזה? ואם אכן התקיימו פגישות מן הסוג הזה, למה בעלי התפקידים הבכירים ביותר במשרד החוץ אומרים שלא היו דברים מעולם?
שני מקורות נפרדים במשרד החוץ, האחד בכיר מאוד והשני בדרג ניהולי, טוענים שלא היו פגישות מן הסוג הזה. לדבריהם, במשרד החוץ לא יודעים ולא שמעו על פגישות סודיות או פומביות של שר החוץ עם נציגי ממשל קטארים בכירים.
ליברמן סיפר על פגישות עם הקטארים בשלוש הזדמנויות שונות בשלושת החודשים האחרונים. אחד מן האנשים שפגש את ליברמן כלל אינו תושב ישראל. ליברמן סיפר לו, בסודי סודות, שהוא מציע תכנית אזורית של שלום המבוססת על קשרים עם מדינות ערב השונות. ״זה לא רק סכסוך שלנו עם הפלסטינים, אלא סכסוך שלנו עם כל מדינות ערב וערביי ישראל״ אמר לו ליברמן כשהוא חוזר על אותם הדברים המוצעים על ידו גם בתכניתו המדינית לקראת הבחירות.
"אבל איך תגיע ליחסים עם השכנים כשהמצב עם הפלסטינים לא טוב, כשאין מו״מ עם הפלסטינים?", נשאל ליברמן. שר החוץ שלנו שלף את התשובה, אותה התשובה אשר נשלפה בעוד שתי הזדמנויות נפרדות לפחות: "אני נפגשתי עם בכיר, בכיר מאוד בממשל הקטארי", אמר ליברמן לאורחו. הוא לא פירט עם מי נפגש, מתי הייתה הפגישה ומה הנסיבות שהובילו אליה.
בהזדמנות אחרת, פגש ליברמן איש עסקים מהדרום, אדם שהוא גם בעל מעורבות פוליטית, בעל קשרים ויכולת השפעה בקרב חלק ממפלגות הימין. גם לו סיפר ליברמן את אותו הסיפור. הסדר שלום אזורי. איך? יש פגישות עם הקטארים. ואדם שלישי, שדווקא יש בעברו נגיעה לתחום יחסי החוץ של ישראל, גם הוא נחשף למידע.
משרד החוץ מרים גבה
לשניים מתוך שלושת האנשים להם סיפר שר החוץ על המגעים עם הקטארים אין כלל נגיעה ליחסי החוץ של ישראל. אין להם שימוש במידע שניתן להם, למעט להשתכנע בעצמם ביכולות של ליברמן או לשכנע את סביבתם ואת האנשים הממונים עליהם, שהנה הוא, ליברמן השר הבכיר לא רק מציע תכנית מדינית- אזורית אלא אף גם מוביל אותה בחדרי חדרים.
המידע על הפגישות השונות הגיע מכמה מקורות נפרדים, ובמרחק של כמה שבועות. אחרי שנודע לי לראשונה כי שר החוץ ליברמן נפגש עם הקטארים, התלבטתי מה לעשות עם המידע. כבר אז, מקורותיי במשרד החוץ הרימו גבה. אך לכאורה, דובר בפגישה אחת. התקשיתי להוציא על כך סיפור. השבוע למדתי שליברמן חזר על המידע פעמיים נוספות ואלה הם רק שלושת המקרים, שהגיעו לידיעתי. מי יודע מה היא כמות האנשים אשר להם הוא מספר כי הוא שומר על קשר אישי עם הקטארים, וזאת מבלי שאנשי משרד החוץ מודעים לכך.
אז אנשי עסקים פרטיים ועסקנים יהודיים בכירים, חשוב שידעו. אך אנשי משרד החוץ או הציבור הישראלי? לא, בפני הציבור לא חושפים.
למעשה, אחרי שנודעו לי מגוון ההזדמנויות בהן סיפר ליברמן על כך, מצאתי את עצמי מטילה ספק בעצם קיומן של הפגישות. הסיבה לכך נעוצה בכך שליברמן בחר ״להשוויץ״ עם המידע בפני אנשים שאין להם נגיעה ישירה לסכסוך הישראלי-פלסטיני. במקרה אחד, מדובר בפונקציונר מן הארגונים היהודיים, אדם שאינו עוסק בתכנון מדיניות אלא בעסקנות היהודית הפנים-ארגונית. מנגד, הוא בהחלט מקורב להנהגה במדינה זרה. במקרה השני, מדובר בכלל באיש עסקים ישראלי מהדרום. מה לו ולקטאר? אותו איש אינו משקיע במדינות המפרץ או קשור לתעשיות שיש להן אינטרס כלשהו במפרץ. לאותו האדם יש השפעה בחוגים פוליטיים, אך לא מעבר לכך.
אז מדוע מסתובב ליברמן ומספר לאנשים שיש לו פגישות חשאיות עם בכירי קטאר? והאם יתכן, ששר החוץ האומר על הקטארים שהם מממני הטרור הגדולים ביותר בעזה – בעצם נפגש איתם כל הזמן הזה ולא גילה לנו דבר?
מלשכת שר החוץ נמסר: "אין ולא היה לשר ליברמן כל קשר, גם לא טלפתי, עם נציגים קטארים".