בששים שנות קיום ישראל הצליחה במידה רבה לשמור על תדמיתה בעיני העולם הנאור כפי שהיתה עת הוקמה. מדינת חלוצים שהקימה בית ומקלט לעם היהודי שחלקו הושמד בשואה. מאז 1967 הפיכתה למדינה כובשת ומדכאת של העם הפלסטיני גרמה גם לשינוי משטרה הדמוקרטי , המבנה החברתי ותרבותה.
מיד לאחר סיום מלחמת הכיבוש ב-1967 הצהיר פרופסור ישעיהו ליבוביץ כי הכיבוש ישנה את המדינה לחלוטין לרעה. מאותן סיבות קרא מקים המדינה דוד בן-גוריון לנסיגה מוחלטת מן השטחים הכבושים. דבריהם כמו דברי מיעוט נאור נוסף לא זכו לתשומת לב. טובות ההנאה הכלכליות הנובעות משיעבוד 2.5 מיליון פלסטינים וגזילת רכושם ,כמו מתן דיור בכמעט חינם ל-300 אלף משפחות יהודים על אדמות פלסטיניות, השתיקו כל ביקורת, כמו במחזה ביקור הגברת הזקנה של דירנמאט, התמריץ הכספי שהציעה הגברת תמורת הריגתו של אהובה משכבר הימים שינה במהירות וביסודיות את השקפת העולם המוסרית של תושבי העיירה שהפכו לרוצחים תמורת התשלום.
לטובות ההנאה שחולקו לישראלים מהרכוש הפלסטיני יש להוסיף כי מצב הלחימה הקבוע בו ישראל נמצאת מאז קום המדינה יצרה מצב בה כ-40% מכלכלתה היא כלכלת ביטחון. כשליש מהמפרנסים חיים במישרין ובעקיפין מכלכלת הביטחון שתקרוס אם יבוא שלום. זה האלקטורט של העבודה וקדימה לשעבר ועצמאות עכשיו.
הברית של אביגדור ליברמן ובנימין נתניהו היא קנה הקש שיגרום לתדמית ומעמד ישראל בעולם להשתנות כמו תמונתו של דוריאן גריי. העולם לא יראה יותר את ישראל כפי שנראתה ב-1948 אלא כפי שהיא כיום.
תמונת ישראל בעולם תהיה מעתה כפי שהיא במציאות.