אחרי האיחוד בימין, ממתינים עכשיו במחנה השמאל למהלך דומה. זה כנראה לא יקרה, בעיקר בגלל שני אישים שמתעכבים עם החלטתם. בעוד שאהוד אולמרט מתלבט בגלל משקולות משפטיות וציבוריות שמונחות לפתחו, ציפי לבני מעכבת את החלטתה מסיבות שאפשר לכנות אותן סיבות אישיות - סיבות של אגו ואולי אפילו יוהרה.
רוצים לדעת על מאחורי הקלעים של בחירות 2013? הצטרפו לעמוד של רינה מצליח בפייסבוק
בימיה הטובים של לבני, כשהציגה את רעיון הפוליטיקה החדשה והנקייה, היא טבעה את הסיסמא המשכנעת "קודם המדינה, אחר כך המפלגה ורק בסוף האינטרס האישי". כיום היא מתנהלת בדיוק ההיפך. אותה סיסמה הייתה טובה כנראה לשעתה ומאז נשלחה לפח הסלוגנים הריקים מתוכן.
לבני רוצה לחזור, היא מקבלת תמיכה ברחוב ורוח גבית מהסקרים, היא רוצה אבל פוחדת. מצד אחד היא מבהירה שלא תסכים להיות מספר 2 באף מפלגה קיימת ולא מוכנה להתחייב לאהוד אולמרט שהיא איתו, אבל מצד שני היא רוצה הבטחות. שיבטיחו לה שיאיר לפיד יחבור אליה - לא בסוף המרוץ, לא אחרי שיתבררו יחסי הכוחות, אלא עכשיו. היא צריכה ערבויות, היא צריכה ביטחונות.
"להיכנס למטבח, מבלי להתלכלך"
זה המקום לומר שציפי לבני לא הצטיינה כיושבת ראש אופוזיציה ונכשלה כיושבת ראש קדימה. היא הייתה אמנם שרת חוץ טובה, ישרה, אמינה, חפה מתככנות אבל חסרה אומץ פוליטי. לבני רוצה להיכנס למטבח ולא להתלכלך, אבל זה הזמן לקבל החלטות - מי שרואה עצמה מנהיגה לאומית לא אמורה לגלות הססנות כזאת לאורך זמן.
ועוד משהו, אם לבני חושבת שהמדינה בהנהגת נתניהו והימין, במיוחד הימין שהפך קיצוני, היא סכנה למדינת ישראל, שתפשיל שרוולים ותכנס למערכה כדי לעשות כמיטב יכולתה. ואם לא, שתגיד לא ותחסוך מאיתנו את המבוכה הזאת שבחוסר היכולת להחליט.