מרצ משיקה היום באופן רשמי את הקמפיין לבחירות לכנסת ה-19, אולם זה התחיל הלכה למעשה כבר עם היוודע התוצאות הסופיות בבחירות לכנסת ה-18. כניסתה של ציפי לבני למרוץ רק חידדה את הטראומה מהשנה הארורה, מבחינת המפלגה - 2009.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
מרצ נפגעה קשות מהעובדה שציפי לבני הצליחה למתג את הסיסמה "ציפי או ביבי" בבחירות הקודמות. לבני הצליחה אז לשוות למפלגת קדימה מעמד של אלטרנטיבה, ואזרחים רבים, שנחשבים באופן מסורתי למצביעי שמאל, סברו כי במידה ויצביעו למרצ - למעשה יסכלו את הסיכוי של לבני. בפועל, ההפך הוא הנכון.
דוגמה לכרסום המדהים במעמדה של מרצ ניתן היה לראות לדוגמה בקיבוצים, שם קיבלה קדימה כמעט כפול ממרצ, מה שהותיר את המפלגה עם שלושה מנדטים בלבד ועם המצב הרע ביותר מזה שנים. נוסיף לזה כמובן את הסחף הציבורי לכיוון המרכז-ימין של המפה הפוליטית, וקיבלנו מפלגה קטנה וחסרת משמעות בכנסת, לכאורה.
זיהתה את האתגרים החברתיים עוד לפני המחאה
אך בחינה של פעולותיהם של חברי הכנסת במרצ: זהבה גלאון, אילן גילאון וניצן הורוביץ, מראה דווקא כי מדובר, באופן לא מפתיע, בסיעה החברתית ביותר בכנסת. מרצ זיהתה את אתגרי המחאה החברתית עוד לפני שזו האחרונה פרצה בשדרות רוטשילד, והעלתה את נושא הדרת הנשים עוד לפני שאירע המעשה המביש באוטובוס בבית שמש. ואלו רק שתי דוגמאות, יותר זכורות ומוכרות, לכך שמרצ במובנים רבים הקדימה את המפלגות האחרות מבחינת זיהוי האג'נדה החברתית-כלכלית.
הבעיה של מרצ כיום היא המיתוג. קולה נשמע, בעיצומו של קמפיין הבחירות, הרבה יותר בנושאים מדיניים-ביטחוניים מאשר בנושאים חברתיים, היפוך גמור למה שקורה בפועל בכנסת, מבחינת יוזמות החקיקה של חבריה. אבל החיסרון האמיתי של מרצ, כאמור, לא נעוץ במפלגה עצמה. הוא נעוץ ביריב הגדול שלה, ולא, לא מדובר בבנימין נתניהו. הפעם, ממש כמו בפעם הקודמת, מדובר בציפי לבני.
כניסתה למשוואה הפוליטית הופכת את הסיוט של 2009 למציאות אפשרית פעם נוספת. מרצ זיהתה את הסוגיה, באיחור מה, אבל זיהתה. זו בדיוק הסיבה שבשבוע האחרון היא מציגה ברשת קמפיין שנועד להציג את האג'נדה המבולבלת שמביאה עמה לבני, שמושיבה עמה באותה מפלגה את עמרם מצנע משמאל ואת אלעזר שטרן מימין.
לבני לוקחת מנדטים
הסקרים מעידים אף הם על קשר ישיר בין הקמת מפלגת "התנועה" של ציפי לבני לבין מצב המנדטים: בעוד שלבני הייתה מחוץ לזירה, מרצ קיבלה חמישה ואפילו שישה מנדטים בסקרים. עם כניסתה של לבני, היא יורדת לשלושה, מקסימום ארבעה.
אבל מעבר לסקרים, יש גם ענייני אג'נדה. אפשר לחלוק על המפלגה הזו, על כך שהדגל שהיא מרימה לעיתים קרובות חורג מהקונצנזוס, אבל דווקא בשל כך היא חשובה. בשל היותה מפלגה שלוחמת למען זכויות אדם, נשים, קהילה גאה, ובשל היותה קול ממתן ורודף שלום. אפשר לחלוק על האג'נדה, אי אפשר לחלוק על הכוונות.
בימים אלה שוקדים במרצ על השאלה הקשה ביותר שניצבת בפניהם עד לבחירות: איך בולמים את הסחף האלקטוראלי לציפי לבני? במובן הזה, שלי יחימוביץ' ויאיר לפיד הם הדבר הטוב ביותר שקרה לזהבה גלאון. כל עוד השלושה רבים ביניהם על המנדטים של "המרכז", יש סיכוי שדווקא גלאון תרוויח את קולות השמאל, אלה שברחו לידיים אחרות בבחירות הקודמות.