כמו בסרטים, כמעט אפשר היה לדמיין את שתי הדמויות הקטנות שישבו הערב על כתפיו של נשיא קטלוניה, קרלס פוג'דמון, עת נשא נאום בפרלמנט בברצלונה: האחת, דמותה של הממשלה במדריד שהניפה אצבע לעברו והמשיכה לאיים, ממשלה שכבר הוכיחה שמוכנה לעשות הרבה על מנת לסכל מהלך של עצמאות קטלונית, ממשלה שהודיעה שלא תהיה מוכנה בשום מקרה שדבר כזה יקרה; על הכתף השנייה ישבו מיליוני קטלונים שהתחנכו על זכותם להגדרה עצמית. מיליונים שחרף איומים ואלימות משטרתית נוראה יצאו והצביעו בעד עצמאות ברוב גדול, וקיוו שהערב היא סוף סוף תגיע.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
שתי הדמויות לוחשות באוזניו, מבקשות ומאיימות. האחת מדברת על ניתוק מהאיחוד האירופי, בידוד מדיני, משבר כלכלי - ואילו השנייה פורטת על מיתרי הגאווה הלאומית ומבטיחה שהכול יהיה בסדר. בשלב הזה אשתמש בביטוי של דמות טלוויזיונית חביבה, ואשאל: "מה אתם הייתם עושים?".
פוג'דמון הלך על פשרה מפ"איניקית: ללכת עם ולהרגיש בלי, או להיפך. מפלגות הפרלמנט הקטלוני יחתמו על הכרזת עצמאות היסטורית, ומיד אחר כך יקפלו אותה יפה וישימו במגירה. כן לעצמאות - אבל לא עכשיו, הודיע הנשיא הקטלוני אחרי שדיבר ודיבר על החלטת הרוב והזכות לרפובליקה עצמאית.
אין ספק שפוג'דמון יכול לברך על העובדה שהצליח בחייו למצוא קריירה בפוליטיקה, כי אם היה שחקן פוקר מקצועי סביר להניח שמצבו היה לא משהו. בשבועות האחרונים הלך ראש בראש עם ממשלת ספרד, קידם באגרסיביות משאל עם שאותו הגדיר היסטורי ומחייב. אחריו, דיבר על עצמאות מיד וניצחון ברור. אלא שברגע האמת, המציאות הכתה בו והוא התקפל.
ב-2014 נערך בסקוטלנד משאל עם על עצמאות מבריטניה. 55% הצביעו נגד, אך 45% שתמכו, והתחושה שהתנועה לעצמאות סקוטית מתעוררת, היו גורם מספיק עבור הממשלה הבריטית להבין שמשהו צריך להשתנות ושיש להעניק לסקוטים סמכויות רחבות יותר. ייתכן שבמוחו ובליבו, פוג'דמון קיווה שיצליח גם הוא להישאר חלק מספרד אך לאיים עם מקל העצמאות ולהרוויח. הממשלה במדריד, כך נראה, לא שותפה למשחק, ובינתיים לא מתקפלת ולא ממצמצת.
הכדור נמצא כעת במגרש של קטלוניה, שהבטיחה פרק חדש במה שעלול להפוך להערת שוליים. פוג'דמון, באקט פחדני משהו, דחה את ההכרעה לכאן או לכאן - אבל הדמויות שעל כתפיו לא ייעלמו כך פתאום. הן ימשיכו ללחוש באוזנו עד שיחליט איזו מהן לנפנף מעליו, ויהיה מוכן גם להתמודד עם ההשלכות.