את הבשורה על מותה של אהובתו קיבל רועי פלד כשהיה בחו"ל, מרחק אלפי קילומטרים מהדירה הקטנה אליה בדיוק עבר עם לי ז"ל. על צג הטלפון הסלולרי החלו להצטבר פיסות האינפורמציה שיצרו תמונת פאזל עגמומית: שני דורסים אכזריים וקרי רוח פגעו, הפקירו ונמלטו למולדתם צרפת.
הצטרפו לעמוד הפייסבוק של גלעד שלמור
לכל אדם שחווה אסון יש תפקיד שנתפר עבורו על ידי אלה שחוו אסונות לפניו: האם השכולה, למשל, פגשה אולי אימהות שכולות בעבר, שבדיוק כמוה נשברו והבינו שיהיה בלתי אפשר להמשיך הלאה. גם היא, כמותן, יושבת שבעה, בוכה ומתגעגעת למה שהיה ולא ישוב עוד.
אולם כיצד נוהג בחור צעיר ומאוהב שבדיוק התחיל לצאת עם מי שלבו אותת לו שהיא האחת? אותו בחור שעדיין לא קשר את גורלו בגורלה, אבל הסכים לזרוק כמה חולצות צבא סנטימנטליות בשביל לפנות לה מקום בארון, שהבין פתאום עד כמה חסר לו החיוך שלה כשהיא מתעוררת בבוקר. התפקיד העלום הזה נשאר פתוח לפרשנות ורועי פלד תפר לעצמו את התפקיד הזה בצלמו ובדמותו.
כמו חייל - רועי יצא למלחמה
אוסקר וויילד אמר פעם: "האנושות כולה משתוקקת לרחמים - רק יחידי סגולה מבקשים את הצדק". פלד אמנם הבדיל את עצמו ממבקשי הרחמים, אך מעולם לא העז להסתפק בבקשת צדק - הוא נלחם עבורו.
שלוש שנים נמשך המאבק להכניס את אריק וקלוד אל בית הסוהר - זמן זהה לשירות צבאי. וכמו חייל, רועי פלד יצא למלחמה. בריאיון הראשון שערכתי איתו הוא הישיר מבט למצלמה ובעיניים שהצטעפו מפגיעת רסיסי לבו השבור הוא הבטיח לכולם שהדורסים ייכנסו למאסר.
במשך שלוש שנים ראיתי אותו נלחם, מפגין, מתראיין, מגייס כספים - הכל למען המטרה הערטילאית הזאת של השגת צדק. שנה אחרי שנה הוא גרם לשני הדורסים לחוש ניצודים: הוא מילא את הרחוב שבו גר אריק בצרפת בסטיקרים עם דיוקנה של לי והביא לכך שכל צרפתי שנופש בארץ ייתקל בפליירים שמספרים את פרטי המקרה. הוא נדנד לשגריר, הציק לפרקליט ולנספח המשטרה הצרפתית בישראל, ובסוף - זה עבד.
עשרות אנשים באו לראות את הצדק נעשה
משלחת גדולה של בני משפחה ועוד 40 בני אדם, רובם מעולם לא פגשו את לי ז"ל, הגיעו לצרפת לראות במו עיניהם כיצד הצדק נעשה. ניסיתי להבין מה גרם לאנשים שלא פגשו בה מעולם לעזוב את הכל ולנסוע לפריז כדי לנכוח בדיון משפטי ממושך שמתנהל בשפה זרה.
התשובות ששמעתי היו מגוונות: רחלי איבדה את בעלה בתאונת דרכים, חווה מצרפת רצתה להראות לישראלים שיש גם צרפתים אחרים. כנראה שכשהמטרה היא כל כך מופשטת ורחבה - כל אחד יכול למצוא בה מקום.
קלוז אייזיק חייט ואריק רוביק הוכנסו על ידי סוהר משופם לאולם בית המשפט בצרפת כשידיהם נתונות בשלשלאות ברזל. מאחוריהם, על ספסלי העץ, ישבו איציק וקייט זיתוני - דוגמה חיה לאצילות אנושית. קלוד ואריק צעדו באיטיות פנימה ורק נקישת השלשלאות הפרה את הדממה המתוחה.
השניים כבשו את פניהם בקרקע, כשקלוד מסובב מדי פעם את מבטו אל המשפחה וממלמל דברי סליחה. התחושה המשונה באולם התבהרה לפתע והפכה מוחשית וברורה למשפחה, לרועי ולכל חברי המשלחת: הצדק נעשה.
הזוגיות תמה, ההבטחה קוימה
רגעים לאחר הדיון הראשון, שנקטע בעקבות התפתחות בלתי צפויה בעלילה, עליתי עם רועי פלד לגלגל הענק של פריז - מיקום עגול לסגירת מעגל. יותר מעשר פעמים היה רועי בפריז, אבל זו הייתה הפעם הראשונה שבאמת התבונן באורותיה של העיר היפה הזאת - תפאורה מושלמת לסיום המאבק הרומנטי ביותר שאדם יכול לנהל. "אני בטוח שעכשיו לי שקטה יותר", הוא סיכם, "מהסיבה הפשוטה שאני, עכשיו, הרבה יותר שקט".
אתמול נגזרו על אריק חמש שנות מאסר ועל קלוד 15 חודשים - עונש קל מאוד בהתחשב באובדן האדיר של המשפחה. אבל היום, לאחר שלוש שנות סיקור, אני משוכנע בהחלט שאלמלא המאבק, קלוד ואריק כלל לא היו מתייצבים בפני שופט, וגרוע מכך - היו מצליחים לחמוק מעיניה הדומעות של קייט זיתוני בבית המשפט, מבט כבד הרבה יותר מפטישו של השופט.
הזוגיות של לי ורועי הייתה זוגיות קצרצרה שהחלה בחמישה חודשים משותפים והמשיכה במאבק שנמשך עוד שלוש שנים. אתמול הגיעה הזוגיות של השניים לקיצה, אבל רועי מחייך ביודעו שקיים את מה שהבטיח - הוא השיג במו ידיו צדק עבור לי.