המלחמה הרשמית שפרסם אתמול ארגון המדינה האיסלאמית נגד טורקיה היא מקרה קלאסי של גולם שקם על יוצרו. במשך תקופה ארוכה אפשר ארדואן לדאע"ש לפעול בטורקיה, גם אם התייחס אליו כאל פילגש חסויה, ועכשיו זה מתפוצץ לו בפנים.
מאז התפצל הארגון הרצחני הזה, ששם לו למטרה להשליט חליפות אסלאמית בשטחי עירק וסוריה ומעבר להם, מרשת העל של אל-קעידה ופתח בדרך עצמאית, הוא זכה בסימפטיה לא מבוטלת מצדו של ראש ממשלת טורקיה שהפך נשיא - רג'פ טאיפ ארדואן.
בין שהייתה זו תמיכה מוסדרת של שרותי הביטחון הטורקיים בדאע"ש ובין שהיו אלה הבנות שבשתיקה - אנקרה אפשרה לדאע"ש להקים בתחומה תשתית מבצעית יעילה. מערכת הגיוס וההשמה הבינלאומית של "מתנדבי דאע"ש" התנהלה דרך איסטנבול ובמשך תקופה ארוכה דחו הטורקים את הטענות שהופנו כלפיהם על כך שהם מאפשרים לזה לקרות.
בעיתונות הטורקית התפרסמו תחקירים על כך ששירותי הביטחון שם מקיימים קשר הדוק עם הנהגת דאע"ש ומספקים להם כספים ותחמושת. כמה וכמה עיתונאים טורקים שחשפו את המידע הזה עומדים עכשיו למשפט וצפויים לעונשי מאסר חמורים. גם עסקי הנפט של דאע״ש, שהזרימו מאות מיליוני דולרים לקופת הארגון ממכירת נפט, שהופק באזורים שעליהם השתלט, התנהלו דרך טורקיה.
ארדואן קיווה לקבל את ראשו של אסד
ארדואן סימפט את דאע"ש משום שהאמין שהארגון האסלמיסטי הרצחני הזה, שלא חסך מאף אחד מאיתנו את מעשי הזוועה שביצע, יגיש לו על מגש של כסף את ראשו של נשיא סוריה בשאר אל-אסד. הקוראים הישראלים אולי לא חשופים לכך די הצורך, אבל התיעוב והשנאה שחש ארדואן כלפי נשיא סוריה אסד עולים באלפי מונים על הביקורת שיש לו כלפי ממשלת ישראל.
ארדואן האמין שדאע"ש יעשה את העבודה שאף אחד אחר לא עשה: לא הנשיא אובמה שסירב לתקוף את אסד גם אחרי שהתברר שהשתמש בנשק כימי נגד אזרחיו, לא שאר המדינות החברות בנאט"ו, וודאי שלא רוסיה, איראן או אפילו ישראל. ארדואן ראה בדאע"ש קבלן משנה שיוציא את אסד מהתמונה. זו הסיבה שנשאר בחוץ וסירב להצטרף לקואליציה שהקים הנשיא אובמה כדי להלחם בארגון.
לא רק זאת, אלא שסירב לאפשר לארצות הברית להשתמש בבסיסי נאט"ו הממוקמים בטורקיה כדי לצאת לתקוף. עם זאת, אסד עצמו לא היה המשימה היחידה שסימן ארדואן לדאע"ש. מבחינתו אמור היה הארגון למנוע מהכורדים הסורים להשתלט על אזורי הגבול בצפון סוריה שגובלים בטורקיה, כדי למנוע מהם לחבור אל אחיהם הטורקים.
במלחמה כמו במלחמה
מכיוון שכך, צפו החיילים הטורקים במעשי הזוועה שביצעו אנשי דאע"ש בעיר הגבול הכורדית קובני וסירבו לסייע לכוחות הכורדים במלחמתם שם. אלא שהכורדים התגלו כלוחמים מיומנים יותר מאנשי דאע"ש ובסיוע מתקפות מן האוויר של מטוסי הקואליציה (שהגיעו מהמפרץ כי ארדואן כאמור סירב לאפשר להם להמריא מטורקיה) החלו צוברים ניצחונות.
חששותיו של ארדואן מעליית כוחם של הכורדים התממשו וציפיותיו מדאע"ש התבדו. לא רק שאסד ממשיך לשבת על כסאו ולטבוח בבני עמו גם הכורדים הולכים ומתבססים לאורך הגבול הדרומי של טורקיה במה שנתפש שם כאיום ביטחוני. הוסיפו לכך את העובדה שבבחירות שהתקיימו בטורקיה בתחילת חודש יוני הצליחה המפלגה הכורדית לעבור את אחוז החסימה ובכך מנעו ממפלגתו של ארדואן רוב מוחלט בפרלמנט, ותבינו למה סדר העדיפויות של ארדואן השתנה.
סילוקו של אסד כבר לא בראש הרשימה אלא מניעת ההתעצמות הכורדית לאורך הגבול הדרומי עם סוריה וגם בתוך המדינה. כדי לחדש את המלחמה בכורדים הוא נזקק להסכמה של נשיא ארצות הברית. את האישור הזה לפעולה צבאית מתמשכת נגד הכורדים קיבל מהנשיא אובמה רק אחרי שהצטרף גם הוא, אפילו אם באופן מוגבל, לקואליציה נגד דאע"ש שלפתע הפך מידיד לאויב.
בדאע"ש מסרבים להתיישר לפי הכללים שקובע ארדואן ואתמול הגיבו והכריזו גם הם מלחמה עליו. כמאמר הצרפתים - במלחמה כמו במלחמה.