טורקיה היא מדינה למודת טרור, הוא מלווה אותה שנים הרבה. לתוך קלחת טרור זו, הצטרף בשנים האחרונות גם ארגון דאע"ש שעד לפני כמה שנים הייתה בינו לבין הטורקים הבנה הדדית. הכול השתנה כשהמדינה הוגדרה על ידי ארגון הטרור כמדינת אויב שיש לבצע בה פיגועים.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לחדשות 2 בפייסבוק
הדברים השתנו ולכן לא פלא שרק לפני שלושה ימים הודיעה ארה"ב, בעלת בריתה של טורקיה, על הכוונה לבצע בה פיגועים. האם הודעה זו נשענה על בסיס מידע קונקרטי? או אולי נבעה מתוך הבנה שזו תמונת המצב ופיגוע כזה צפוי? אינני יודע. אבל כך או כך ענני הטרור הצטברו מעל שמי טורקיה ובחודשים האחרונים עננים אלו הפכו כבדים יותר ויותר.
נמל תעופה בינלאומי גדול כמו אטאטורק שבאיסטנבול הוא יעד מועדף לארגוני הטרור, בעיקר בשל המשמעות המהדהדת שיש לפיגוע במקום כזה. הרבה אזרחים, אבטחה כבדה, שער כניסה ויציאה מן המדינה ותחנת מעבר לטיסות אחרות למקומות שונים ברחבי העולם - כולם מהווים יעד מאוד אטרקטיבי, בוודאי לדאע"ש שנמצא במצוקה.
אינני יודע מה מעלה התחקיר הטורקי, אם כזה כבר בוצע, ולכן נדבר כאן ברמה העקרונית בלבד ולאו דווקא קונקרטית על הפיגוע הזה.
מערך אבטחה מורכב מכמה מעגלים, הראשון שבהם הוא איסוף מודיעין. המידע שנאסף אמור לחשוף כוונה לבצע פיגוע, אך זה עניין מורכב וקשה. הנחת העבודה חייבת להיות שלא תמיד יהיה ניתן לחשוף כוונות כאלו בטרם ביצוען - ולכן מוקם מערך הגנה נוסף. שם, מבלי לדעת את הפרטים המדויקים, נדמה שמונח הכישלון הטורקי.
הנחת העבודה: הפיגוע הבא יתרחש
הנחת העבודה כבר אמרנו חייבת להיות שעל אף כל מערכי האבטחה, פיגוע אכן יתרחש ומעגלים אלו ייפרצו. כאן מגיע המבחן השני: באיזו מהירות ויעלות יצליחו הכוחות המוצבים בשדה לעצור את הפיגוע כבר בשלביו הראשונים - ולחסוך חיי אדם רבים?
על פי העדויות של מי שהיו בנמל התעופה, הפיגוע התחיל בירי פרוע לכל הכיוונים ורק אחר כך פיצוץ חגורות הנפץ שהמפגעים נשאו על עצמם. עצם הכניסה עם נשק וחגורת נפץ הוא כישלון של מערך האבטחה והבדיקה.
כבר אמרנו שהנחת העבודה היא שזה אפשרי וכאן המבחן המהותי של כוחות האבטחה - פגיעה במחבלים כבר בשלב הראשון. במבחן הזה כנראה קרס מערך האבטחה בטורקיה ולא עצר את הפיגוע מלהתגלגל לשלבים הקטלניים שלו, כלומר פיצוץ חגורות הנפץ.
גם ישראל מתמודדת מול רצועת עזה במבחן דומה. מול איום המנהרות הנחפרות לשטחינו, צה"ל פועל גם כן בכמה רבדים. המאמץ המודיעיני לחשוף כוונות לחפור מנהרות או את מיקומן, מלווה במערך הטכנולוגי וההנדסי לחשוף אותן. בדומה למה שנאמר כאן על הפיגוע בטורקיה, הנחת העבודה בישראל היא שמתישהו ובהפתעה, יגיחו מתוך המנהרות החודרות לישראל מחבלים חמושים וינסו לבצע פיגוע רב נפגעים.
גם כאן מתקיים אתו עקרון מהותי של מהירות פעולת הכוחות שמהווים את מעגל האבטחה השני. כמה מהר יצליחו הכוחות לסכל את הדרדרות הפיגוע לאירוע רב נפגעים? - היא שאלת המפתח. גם פה, כמו בטורקיה, הנחת העבודה כאמור היא שתהיה הפתעה ולכן המבחן האמיתי הוא בהתאוששות המהירה.
הטורקים וודאי יקיימו תחקירים על גבי תחקירים אודות הפיגוע. הם ילמדו מה היה, וייתכן מאוד שהמסקנה גם אם לא תפורסם תהיה שהתגובה מול 3 מחבלים יורים הייתה איטית מידי. אלמלא איטיות זו היה אפשר אולי לצמצם את ממדי הפגיעה.
כל הדברים האלה נאמרים מבלי שיש בידינו את כל הפרטים הנוגעים לפיגוע הזה. ברור שמחבלים מתאבדים עם חגורות נפץ קשה לעצור בטרם יפעילו את החגורה, שהרי זה עניין של 2-3 שניות לא יותר. לגבי ירי מכלי נשק אוטומטיים, את זה מערך אבטחה ראוי היה אמור לעצור כבר בכדורים הראשונים - מה שעל פי העדויות לא קרה.
בישראל לומדים היטב את מה שקרה שם באיסטנבול ומהרהרים בשאלה האם כאן אצלנו יכול לקרות אירוע דומה? מערך האבטחה סביב נתב"ג מורכב ורחב, ויוצא מנקודת ההנחה שייתכן שיופתע. אבל בניגוד אולי לנעשה בטורקיה, נדמה שמערך האבטחה הזה מכיל בתוכו יכולת תגובה מהירה מאוד שתצמצם את הנפגעים.
הפיגוע שביצע קוזו אוקמוטו בנתב"ג בשנת 1972 לימד את ישראל עד כמה מערך התגובה לא היה יעיל. אבל מאז הדברים השתנו והמבחן הבא יהיה חס וחלילה, כאשר פיגוע כזה יתרחש שוב. רק אז נדע האם המערכים כולם יעילים דיים לעצור פיגוע שכזה כבר בשלביו הראשונים.