זוכרים את ראש הממשלה בנימין נתניהו מחזיק את שרטוט הפצצה האירנית בעצרת הכללית של האו"ם? שלושה שלבים היו בשרטוט ההוא, ולדברי נתניהו צריך היה לעצור את אירן לפני שהיא משלימה את השלב השני - או אז תהיה אחרי 90% מהדרך לבניית פצצה גרעינית. שנתיים וחצי חלפו מאז, ואירן כנראה השלימה כבר את השלב השני, כשכלכלתה קורעת תחת נטל הסנקציות המשתקות שהטילה עליה הקהילה הבינלאומית, במתקני הגרעין שלה קורים מידי פעם פיצוצים לא מוסברים ומדעני הגרעין שלה חשופים להתנקשויות מידי אופנוענים שנמלטים במהירות מהמקום.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
מתקפה צבאית כוללת על מתקני הגרעין האירני לא נצפתה וגם אם תהיה כזו, מעריכים המומחים, היא תעכב את התוכנית האירנית בשנים ספורות בלבד, תדרדר את האזור למלחמת כל בכל ובסופו של דבר תעניק לאירנים לגיטימציה ומוטיבציה להגיע לפצצה.
בנאום אחר, זה שנשא ברק אובמה כשהושבע לראשונה לנשיאות ארצות הברית, הוא הכריז במה שנתפש כפנייה למשטר האייתוללות באירן ואמר "נושיט לכם יד עת תיאותו לשחרר את האגרוף". שש שנים חלפו, הנשיא אובמה הוא זה שלא מרפה גם אם מסתבר שכדי ששליטי אירן ישחררו את אגרוף הגרעין הוא נזקק לסכין מנתחים מושחזת במיוחד. כמו כל רופא הניגש לפציינט הסובל מריבוי תסמינים, ביקש אובמה לבודד את הבעיה האקוטית - זו שמסכנת את החיים באופן מידי.
דוחות המודיעין שמונחים על שולחנו של הנשיא מידי בוקר לא מסתירים את התככנות האירנית במזרח התיכון ומעבר לו. ואם משהו נשכח, היו סמוכים ובטוחים שראש הממשלה נתניהו מזכיר לו את זה, אם בשדר פנימי, באמצעות שליח או בנאום פומבי. אחרי שבחן את הנתונים כולם החליט הנשיא להתמקד במטרה אחת, הקריטית ביותר מבחינתו - לעשות כל שניתן למנוע מאירן להגיע לפצצה גרעינית. בחינת דרכי הטיפול האפשריות העלתה שהדרך הטובה ביותר להגיע לכך היא לשכנע את ההנהגה האירנית להסכים להטיל הגבלות וסייגים על התוכנית שלהם. אלא שכדי שיסכימו היה עליו להקפיד בכבודם.
צודק ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו בדרישתו שאירן תתחייב לחדול מתמיכתה בטרור הבינלאומי ומחרחורי המלחמה והמדון שאותם היא זורעת במזרח התיכון. אך טבעי הוא שכדי לחזור וליהנות ממנעמי הסחר הבינלאומי יש לדרוש מהאייתוללות בטהרן לחזור בהם מהקריאות להשמיד את ישראל ולכיר במדינת הלאום של העם היהודי. אלא שדרישות כאלה, בפרפרזה על מה שאמר הנשיא אובמה בריאיונות שהעניק השבוע, הן דרישה לכניעה מוחלטת של אירן, השפלתה והפשטתה מכבודה הלאומי. בלשון היחסים הבינלאומיים - "נון סטרטר", ובעברית פשוטה - "אין מצב".
המורשת של אובמה
לפיכך, אחרי שאבחן ובודד את הפצצה המתקתקת, שקל את אמצעי הטיפול היעילים ובחן את החלופות, הוביל אובמה את המעצמות ואת אירן להסכם הבנות שמקפיד על כבודם של האירנים ונמנע מהשפלתם. כמו בכל הסכם, המבחן יהיה באופן שבו יעמדו הצדדים בהתחייבויות שלקחו על עצמם. מכיוון שכך, הטענות לפיהן באירן המסמך מוצג באופן שונה אינן ברורות. במשך שנים אומרים לנו להאזין למה שאומרים שם בחדרי חדרים ולא למתקפת החיוכים הפומבית, אז עכשיו דווקא ההצהרות הפומביות בטלוויזיה של אירן הן אלה הנחשבות? המסמך הקובע הוא זה שעליו יתנוססו חתימות של שבע מדינות: חמש המעצמות + גרמניה ואירן. ושוב נזכיר - מסמך כזה עדיין לא נחתם, אנחנו עדיין לא שם.
"מומחים" רבים למסחר מזרח תיכוני בסגנון הבזאר נהנים בימים אלה ללעוג להתנהלותו של נשיא ארצות הברית ולהשיא לו עצות. אך כפי שנהג מול הנשיא אסד בסוריה, אובמה מכבד את יריביו תוך שהוא מתעקש להגיע לתוצאה הרצויה שאותה הגדיר ובודד ואליה בלבד. זו דרכו וזו מורשתו. את סוריה, נזכיר, זה הוא שהצליח לפרק מנשק כימי - למרות כל הנבואות השחורות.