לפני שהבנתי על מה הספר, לפני שהספקתי להכיר את הגיבורים או לזכור את השמות שלהם, לפני שהגעתי לעמוד העשירי, כבר החלה צמרמורת האימה לפלס דרכה מבסיס עמוד השדרה אל עורפי.
זה לא קורה לי הרבה, בשנים האחרונות זה קורה לי עוד פחות. ספרי מתח כבר לא ממש מרגשים אותי והרבה פעמים אני מצליחה להבין מי נגד מי מהר מדי. זה לא שהפכתי לכזו חכמה, פשוט לא פגשתי את הספר הנכון.
ואז הוא הגיע. "חשוב על מספר" של ג'ון ורדון בהוצאת כתר. לא הופתעתי לגלות שהסופר הוא איש פרסום בפנסיה שבחר בגיבור ראשי שמזכיר אותו - דייב גרני, בלש שפרש ממשטרת ניו יורק לאחר קריירה מזהירה של תופס רוצחים סדרתיים.
גרני מקבל שיחת טלפון מחבר לשעבר לספסל הלימודים. מרק מלרי, פרחח שהפך לגורו רוחני מגלגל מיליונים. הוא מספר לגרני על מכתבי איום מטרידים שהגיעו אליו. גרני מציע לו לפנות למשטרה, אך כשמלרי מסרב והמכתבים ממשיכים להגיע, גרני מוצא עצמו נגרר לסיפור וכשמלרי נרצח הוא מחויב למצוא את הרוצח.
זה רק תחילת הסיפור. גופות נוספות נרצחות בדרך דומה וכבר לא מדובר ברוצח עם מניעים אישיים נגד מלרי אלא ברוצח סדרתי. רוצח מתוחכם, רוצח שמחפש יריב ראוי ומוצא את גרני. בלש בגמלאות.
הסיפור האישי נשזר בעלילת הספר
ושוב מתנגש העולם המקצועי של גרני בעולמו האישי. כשפרש לגמלאות עבר עם אשתו מדלן לצפון המדינה. לבית מבודד, רחוק מהפושעים והרוצחים והמטורפים שהיו חלק מעולמו במשך יותר משני עשורים.
החזרה הזאת לא קלה לשנים כזוג, במיוחד בגלל המשא הכבד שהם נושאים. אובדן בנם. רק בסוף הספר מתברר הסיפור כולו, הסיפור האישי נשזר בעלילת הספר ונפתר יחד איתו.
ספר מתח מצוין. אינטליגנטי, מדויק, קצבי ועם כמות התהפוכות הנכונה. חבר מהעבודה סיפר לי שהוא נשאר ער עד שלוש בלילה כי הגיע לרגע השיא ולא יכול היה לעזוב אותו. נו, לפחות דבר טוב קרה מהשפעת שחטפתי בשבוע שעבר. היו לי ארבעה ימים שלמים להתענג על הספר.
הערות ותגובות ניתן לשלוח ל - sigalr@news.co.il