בעוד מספר ימים יחל בז'נבה המשא ומתן עם אירן - זה עומד להיות רגע המבחן. הזדמנות אדירה להביא להישג דיפלומטי, כמו גם לתקדים בינלאומי. משהו שיכול להצדיק את פרס הנובל לשלום שקיבל הנשיא האמריקני אובמה, בינתיים על לא כלום.
הצטרפו לעמוד הפייסבוק של אודי סגל
התוצאה חייבת להיות עצירה מוחלטת של תכנית הגרעין האירנית, בלי שנורה כדור אחד. שש המעצמות באות מעמדה של כוח - הסנקציות לוחצות, הכלכלה האירנית בצלילה, חמינאי מאותת שהוא רוצה הסכם. אלא שמולם מתייצב יריב מתוחכם, ערמומי ובעל ניסיון - נשיא אירן חסן רוחאני.
נתניהו הצהיר שהוא לא מאמין לו, תגובה שבאירופה ובארצות הברית ציפו לה. אבל עזבו רגע את נתניהו, נניח שהוא סתם מחרב מסיבות. תקשיבו למה שרוחאני עצמו אמר בקמפיין הבחירות שלו, כשניסה להסביר למראיין עיקש שהוא לא ותרן, והסביר לו באופן ברור איך הוא הונה את המערב: "כסיימתי את תפקידי כמחזיק תיק הגרעין היו לאירן 1,700 צנטריפוגות, בעוד כשקיבלתי את התיק ליידי היו לנו רק 150".
הדברים האלה חשובים לא רק בגלל התוכן אלא בגלל הטון. רוחאני מדבר על ענייני הגרעין בגאווה בלתי מוסתרת - זה הפרויקט של המנהיג העליון ושלו, הוא זה שחתום על המפעל. רוחאני מתייחס להצהרת טהרן שבה אירן התחייבה לעצור את תכנית הגרעין בזמן שארה"ב פלשה לעיראק, וגם על מה קרה בפועל.
"אחנו ניהלנו משא ומתן בטהרן באוקטובר 2003, אבל תכנית העשרת האורניום נחנכה באביב 2004, ובחורף של אותה שנה תכנית הגרעין הגיעה לשיא עם 3,000 צנטריפוגות. אתה טוען שהשהינו את תכנית הגרעין, אבל למעשה התמקצענו בטכנולוגיה גרעינית", אמר רוחאני בגאווה.
האירנים שיטו בנושאים ונותנים - שרי החוץ של בריטניה, צרפת וגרמניה - הם יצאו פראיירים. אם הם היו עומדים אז על מה שצריך, העסק לא היה מגיע לאיומים צבאיים ולחשש מפגיעה בכלכלה העולמית. זה המבחן של אלו שתפסו את מקומם, ומבחן לדיפלומטיה העולמית.
תעלול נוסף יוכיח שזה המקום לברברת וקשקשת ויוביל למלחמה. למרות שמדובר בתקופת בחירות צריך להקשיב טוב טוב לרוחאני, ללמוד אותו ולבלום אותו. זה רגע ההכרעה. או בלשון הצבאית - זה צל"ש או טר"ש.