התחקיר שנחשף היום במלאת 30 שנה לפרוץ מלחמת לבנון, מוצא שורה של ליקויים ברמת ההיערכות ומיני פרטים נוספים שכנראה נמצא בכל קרב שננתח. אך זה לא העיקר: קרב הבופור היה ללא ספק קרב גבורה והקרבה של לוחמי סיירת גולני, שבדבקות אמיתית הגיעו גם בתנאים קשים לכדי כיבוש הבופור.
העניין הוא הרבה יותר בעייתי: ספק אם כל הקרב הזה צריך היה להתנהל. בחלוף 30 שנה, אפשר לומר שזה היה קרב שלא נכון היה בכלל לנהל אותו. התכלית של כיבוש הבופור הייתה לאפשר לאוגדה לעבור על גשר חרדל'ה למרגלות הבופור ולעלות לרמת ארנון. כל מי שמכיר את השטח יודע ששום כוח של מחבלים שנמצא על הבופור לא יכול לעצור אוגדה משוריינת שנוסעת - בטח שלא בלילה.
החלטות שגויות לאורך זמן
כך, שהקרב הזה בעצם היה קרב מיותר שיש עדיין ויכוחים בכלל מי החליט ופקד עליו. בפיקוד צפון לא תכננו את הקרב הזה בכלל ושלחו את הכוח לבצע משהו - שבדיעבד בכלל לא היה צריך לבצעו. ברמה הטקטית של סיירת גולני הקרב היה הירואי - אך באמת מיותר.
באשר להחלטה להישאר ברצועת הביטחון לאורך זמן, הרי שהיו מספר הנחות מוטעות לאורך השנים. גם ההחלטה להקים את צד"ל, גם בסוגיית מחליפו של אש"ף אחרי פירוקו בדרום לבנון. יכול להיות שהיה צריך לסגת מוקדם יותר - אך מאחר שזה כבר נעשה, יש להסתכל היום על דרום לבנון ולהבין שבעצם לא נפתרה הבעיה באזור. לשם כך בדיוק יצאנו למלחמת לבנון השנייה.