הרבה אנשים קיבלו הלילה שיעור בצניעות: אביגדור ליברמן גילה שבירושלים בוחרים ראש עיר ולא ממנים אותו ושאי אפשר להתייחס לחרדים או לרוסים או לדתיים לאומיים כאל מקשה אחת. משה ליאון גילה שכדי להיבחר לראשות עיר, כדאי גם להכיר אותה.
היכנסו לדף הפייסבוק של עמית סגל
לעומתו, ניר ברקת למד שבפעם הבאה הוא יצטרך לעבוד יותר קשה לרווחת התושבים בשכונות החלשות, ולא רק להשקיע בפסטיבלים. התושבים החילונים למדו שאם גם בפעם הבאה יתעקשו ללכת לים שאין בירושלים, העיר שלהם תהפוך עוד חמש שנים לבית שמש.
מעמדו של דרעי: זה היה אחד הערבים העגומים בקריירה של אריה דרעי: המועמד שלו בירושלים חטף סטירת לחי מצלצלת, ובאלעד, העיר שבה השקיע את רוב זמנו ומאמציו, הוא הפסיד בפעם הראשונה את ראשות העיר. יותר מזה, דרעי וליברמן גילו בירושלים איך משתמשים בשמותיהם כדי להבריח מצביעים. עבור שניים מגדולי הפוליטיקאים במחנה הלאומי, מדובר במכה לא פשוטה דווקא בעיר ימנית ודתית כזו.
ראשי הערים החשודים בפלילים: אם בג"ץ היה מפלגה, היא הייתה חוטפת מפלה קשה בבחירות. שלושה ראשי ערים הודחו על ידי השופטים, ושלושתם נבחרו בפער עצום מחדש. עכשיו מגיעה הבחירה הקשה באמת - האם להדיח את שלושתם שוב או לקבל את דין הבוחר. צפו להתפתחויות נוספות.
האדישות: קצת עלוב לראות שבאף קלפי בתל אביב לא נרשם תור, כמו מול סניף קופיקס. מי שרץ לקפה בחמישה שקלים, אבל לא משקיע חמש דקות כדי להצביע - מוזמן להישאר בבית במחאה הבאה ולחסוך מאיתנו את הלייקים המתישים שלנו. יש דמוקרטיה גם מחוץ לפייסבוק - תשאלו את יאיר לפיד.
מעמדם של החרדים נחלש: הבחירות אמש היו הפרומו לסרט המרתק שצפוי בשנים הקרובות, סרט על חברה ללא מנהיגים דומיננטיים. הרב עובדיה נפטר, הרב אלישיב איננו עוד ויורשיהם מתקוטטים ומוכיחים סופית שאין דבר כזה יותר "גוש חרדי". בשנים הקרובות נראה האם הדמוקרטיה היחסית הזו תביא למפלגות של חרדים עובדים וציונים.
השיוך המפלגתי מת: יש עתיד הייתה המפלגה הגדולה ביותר בתל אביב בבחירות לכנסת, אבל הלילה גירדה בקושי את אחוז החסימה למועצת העיר. הליכוד ביתנו הוא אימפריה בירושלים, אבל ייתכן שלא יעבור את אחוז החסימה. הקשר בין הכנסת לעיריות התנתק מזמן, וחבל לנסות ולשחזר אותו באמצעים מלאכותיים.